רמב, א

ארצה⁸⁶ כו' שהתפלה הוא עלי' הגוף ובשבת הוא בחי' עלי' הנשמה כו'.

וזהו ההפרש בין ג' מועדים לשבת שבחי' המועדים נמשך תמיד תוס' גילוי אורות בכלים מלמעלה למטה שלא ע"י אתעדל"ת כלל, אבל בשבת נמשך בחי' תוס' אור ע"י העלאה מלמטה למעלה כנ"ל. אך הנה זהו דוקא במועדים הראשוני' כמו פסח מצרים וחג שבועות שהי' אחריו קודם מ"ת הן המה⁸⁸ בחי' תוס' אורות⁸⁹ המשכה מלמעלה למטה שלא ע"י אתעדל"ת כמ"ש ופסח הוי' [כו'] וירד הוי' [כו'] הכל מעצמו, אבל כל המועדים שאנו עושים אחר מ"ת גם ה[ם] כמו בחי' השבת שבחי' תוס' אור [ה]מתגלה למעלה בחג"ת דז"א אבל⁹⁰ הוא ע"י בחי' אתעדל"ת, שהרי אנו עושים פסח ע"י מצות התורה [ב]לבד שציוה ה' לאכול בו⁹¹ מצה ומרור זכר ליצ"מ ועי"ז אנו מעוררים למעלה שמתגלה בחי' תוס' אור חסד עליון דאצי' כמו שהי' מאיר בזמן יצ"מ דכתי' ופסח ה' על הפתח⁹² כו'. ו[א"כ הרי] סיבת תוס' גילוי אור חסד זה לא נמשך בעצמו רק ע"י אתעדל"ת ע"י מעשה המצות דמצה ומרור [ו]ע"י קדוש היום ו[ב]תפלת היום כו' ועי"ז⁹³ שעושין לזה היום קדש בכלל כו', משא"כ פסח מצרים הרי הי' מעצמו בלי אתעדל"ת כלל כמ"ש ופסח הוי' כו'. ומה שציוה לאכול מצה כו' הרי הי' להיפך מטעם [שאנו אוכלים מצה, כי מה] שאנו אוכלים שהוא רק כדי לעורר למעלה, אבל מה שהיו הם אוכלים הוא מטעם שכבר נתעורר למעלה להיות מאיר [oldpage_שנג] ּ בדילוג כו' ולכך ציוה אותם ג"כ לאכול קרבן פסח על מצות ומרורים כו' דהיינו המשכת חג הפסח שמלמעלה למטה, וזהו היפך הפסח שאנו עושי' לעורר מלמטה למעלה כו'. וכמ"כ חג השבועות שעשו ה[ם] הגם שהי' אחר שספרו ז' שבועות⁹⁴ כמ"ש וספרתם לכם⁹⁵ כו', מ"מ יש הפרש גדול בין ספירה שלהם לספי' שלנו, כי ע"כ⁹⁶ הספי' שלהם הוא⁹⁸ בחי' המשכה עליונה מלמעלה למטה כדי שיהיו ראוים לקבלת התורה⁹⁷ כמ"ש בזהר, ומצות ספה"ע שלנו דכתי' ז' שבועות תספר⁹⁹ לך שבא¹⁰⁰ לעורר למעלה בחי' המשכת מוחי' [ב]ז' מדות¹⁰¹ ע"י מצות הספי' שאנו מקיימין ע"פ התו', והרי הוא בחי' הכנה והעלאה מלמטה למעלה כידוע. וא"כ ממילא יש הפרש בין חג שבועות שלה[ם] דכתי' וירד הוי' שירד מעצמו, משא"כ עכשיו אע"פ שנמשך ויורד הארת הכתר בז"א ע"י מצות חג השבועות¹⁰² שאנו עושין כמ"ש בפע"ח, אבל זה גופא אינו נעשה ונמשך למעלה¹⁰³ רק ע"י מצות הספי' [שקדמה] תחלה בבחי' העלאה וע"י [מצות] קידוש היום