קיז, ד

והנה באמת י"ל למה מתחיל מנין הימים דימי הספירה בליל ב' דפסח ולא בליל א' דפסח שאז יצאו ממצרים שהן נש"ט דקליפה כידוע, אך הענין הוא כי בליל א' דפסח שיצאו ממצרים בבחי' הקטנות בתכלית שהוא בחי' האמונה והכרה לבד כנ"ל ואעפ"י שיש בזה בהעלם מבחי' עצמות אור אבא כו', אבל הוא בא בהלבשה בבחי' הקטנות מאד וע"כ לא הי' בהם אז כח להפוך הזמ"ר דק"נ עדיין כי לא הי' בהם כח התפעלות השמחה בהתבוננות בגדולת ה' בבחי' רץ לבך כו' כנ"ל, אך מיד אחר שאכלו המצה שנק' מיכלא דמהימנותא כנ"ל שנתחזק בנפשם כח האמונה הפשוטה והכרה עצמי' הנ"ל לפי שהי' בזה הלבשת עצמ[ו]' אור אבא כנ"ל, ע"כ ציוה מיד להתחיל לספור ז' שבועות¹³⁴ בליל הב' כדי שיוכל להיות עי"ז גילוי דעצמות אור אבא במ"ת שנק' בחי' גדלות המוחין דאבא, והוא ע"י שספרו ז' שבועות מקודם ע"כ יכלו לקבל מבחי' [גדלות] המוחין דאור עצמות אבא ובלא מצות הספירה לא הי' בא גילוי אור עצמות החכ' במ"ת, וגם לא היו יכולים לקבל כלל. ואם לא מצות המצה ביום א' דפסח לא הי' מועיל מצות הספירה ז' שבועות לענין מ"ת בחג השבועות, ושניהם כא' דוקא מצה ואח"כ ספירה הוא שגרם גילוי אור העצמ[ו]' להתקבל בכנס"י במ"ת, וכך נקבע לדורות סדר הזה דוקא מצה ואח"כ ספירה ואח"כ מ"ת דהא בהא תליא דוקא וד"ל.

ולהבין ביאור הדברים הנה מבואר למעלה בבחי' רו"ש שצריך להיות בחי' ביטול התפעלות דרצוא בהתלהבות התשוקה להיות חוזר ושב למטה כמ"ש אם רץ לבך שוב לאחד¹³⁴ כו', והיינו מפני תגבורת כח הביטול העצמי דחכ' שהוא בבחי' אין ממש כמו עד"מ כשרואה את¹³⁵ המלך שמתבטל כל עצמותו בביטול שלמעלה מן הטעם. ונמצא מה שנתפעל מצד הטעם והשגה נתבטל לגמרי, ובעבודה הנ"ל¹³⁶ הוא מה שכל התפעלות המורגשת בהשגה יבא [ל]בחי' ביטול לגמרי כאשר בא לידי¹³⁷ ראי' עין השכל דחכמה כענין מה פשפשת כו', ונק' ביטול היש כו'¹³⁸ דהשגה לאין דחכמה שעי"ז נמשך גילוי אין ומ"ה העצמי דחכמה, וזהו דוקא אחר שבאה ההשגה בהתרחבות ההסבר ונתבטל להיות רק בבחי' תמצית ההשגה [ה]נק' עומק המושג,