מ, א

לאור כו', משא"כ במלאכים כשנפלו למטה בנפילים¹¹⁸ שהיו בארץ כו' (וכמ"ש במ"א בענין ריח בני כריח שדה¹¹⁹ כו')¹²⁰, ועד"ז יובן בענין ירידות ונפילות רפ"ח ניצוצים דתהו הגם שהיו בתכלית הביטול וההתכללות, כשנפלו למטה ע"י חטא עה"ד כנ"ל הוא שנעשו בבחי' פירוד גמור מאלקות בלבוש גופני דאדם שמחשיך לאור הנשמה האלקי' בירידתה והתלבשותה בה להיות בבחי' פירוד גמור, אך ענין ירידתם ונפילתם למטה הי' לצורך עלי' דוקא (כמשי"ת בסמוך) וד"ל.

[ה] וזהו ענין נפילת רפ"ח ניצוצות בד' נהרות דג"ע כנ"ל, דהנה ידוע בענין ונהר יוצא מעדן¹²¹ כו' שהוא בחי' התפשטות השפע דבחי' מים עליונים דחכ' שנמשך מעדן העליון שהוא בחי' התענוג העליון הנעלם שבפנימי' חכ' עילאה שהוא העוה"ב ויתגלה לע"ל ואפס קצהו מאיר בג"ע מעדן זה כמ"ש בעדן זה עין לא ראתה¹²² כו' ונמשך לבחי' בינה שנק' נהר¹²³ שהוא מקור כל ההשג' אלקי' שהנשמות נהנין מזיו¹²⁴ כו' שהוא בחי' העונג המורגש בהשגה כמו בחי' הרגשת התענוג אלקי שהנשמות מתענגי' על ה' בכל שבת כמ"ש אז תתענג על ה'¹²⁵ וכמו בתפלת השבת דעכשיו כידוע, וזהו ונהר יוצא מעדן העליון להשקות את הגן כו' ונק' נהר ע"ש בחי' ההמשכה¹²⁶ וריבוי השפע להשקות כו', ובג"ע הרי הוא עדיין בבחי' היחוד גמור רק בבחי' המשכה אחת ונק' נהר א' כללי רק כשיוצא לחוץ לג"ע הארץ א' [ו]משם יפרד והי' לד' ראשים¹²⁷ כו' שיפרד זה הנהר לד' חלקי', כי בהיותו יוצא מעדן לא הי' עדיין בבחי' ההתחלקות כלל, אלא הי' נהר א' בבחי' היחוד והתכללות בעדן במקורו וכ"ש וק"ו בעדן העליון עצמו שהוא התענוג העליון הנעלם שם מתייחד בחי' נהר זה דבינה בתכלית (וכמו עונג המורגש בהשגה שנכלל ובטל בעצם התענוג הפשוט שבעצמות הנפש ואינו ניכר במציאות עונג כלל בפ"ע כו'), אך משם יפרד בבחי' פירוד והתחלקות לד' ראשים כו' להיותו בא ונמשך למרחקים והוא להתפשט בכל הארץ שלמטה הרבה מג"ע הארץ כו' ונתרחק כבר ממקומו הרבה ע"כ משם יפרד יותר להתחלק לד' חלקים ד' מיני המשכות כלליות עכ"פ, וכל מה שהולך ויורד ונמשך למטה מטה יותר [יותר] בא לבחי' התחלקות פרטיות, וכמו שאנו רואים