רכג, ד

כמ"ש במ"א וד"ל, שעי"ז דוקא נמשך ג"כ מעומקא דכולא בחי'¹⁰⁰ מקור כל העומקים דע"ס הגנוז[ו']¹⁰¹ בעצמות המאציל וד"ל.

וזהו מגלה עמוקות מני חשך, דהנה לכאו' אינו מובן למה נק' עמוקות ל' רבים דמשמע שכ"א מן האורות הנעלמים בהעלם אור העצמי' נק' עומ"ר בפרט מאחר שלגבי עומק עליון¹⁰² הימנו אינו נק' עומק כלל כו', וצ"ל מטעם שכל עילה לגבי העלול [ממנו] נק' עומק עכ"פ לפי שעמוק מכלי המקבל ונשאר בהעלם עלי' כנ"ל וע"כ כל עילה נק' עומק לגבי עלול וכל עלול נק' עילה ומשפיע לגבי שלמטה הימנו. אך מפני שכל עילה כשהוא דבוק בעילתו וקרוב אליו לא ניכר שם במציאות כלל ע"כ נק' חשך, כמ"ש דאפי' אור צח [כו'] אוכם¹⁰³ הוא לגבי עה"ע עצמו שהוא כאשר מתקרב אליו בדיבוק כמו הלבנה בקירובה אל השמש חשך אורה לגמרי כי שרגא בטיהרא¹⁰⁴ כו' אך בריחוקה דוקא תאיר אורה מן אור השמש [כו'], וכן תלמיד לפני רבו בטל במציאות לפני רבו כפני יהושע בק[י]ר[ו]בו אל משה רבו ונק' נער לא ימיש¹⁰⁵ כו' [ואז] לא יוכל להיות בבחי' משפיע לעלול הימנו כלל. וע"כ נק' אוכם וחשך מב' טעמים, א' שהוא מצד הביטול עצמותו בעילה שלו בקרבו בתכלית. והב' מה שהוא בבחי' ההעלם וחושך מן המקבלים הימנו כמו איידי דטריד למבלע¹⁰⁶ ולקבל לא פליט להשפיע כלל כמ"ש במ"א, והכל ענין וטעם א' והא בהא תליא משום דנק' אוכ"ם לגבי המשפיע שלו ע"כ נק' חשך והעלם לגבי המקבל הימנו כנ"ל וד"ל. וזהו מגלה עמוקות מני חשך שזהו מ"ש ישת חשך סתרו¹⁰⁷ שהוא בחי' העלם אור העצמות ממש שנק' חושך וכמו ומשה נגש אל הערפל¹⁰⁸ אשר שם דוקא אלקים כו', ולהיות שהוא ית' מקור כל העלם [ו]עומק לעומק אע"פ שכ"א נק' חשך כנ"ל עכ"ז מגלה מבחי' ההעלם כל העומקים העליונים, [כי] בהגלות נגלות אור עצמותו אז כל בחי' העלם נעשה גילוי גם העלם עליון יותר שנק' חשך סתרו ממש וממילא כל עילה שהוא בחי' ההעלם וחשך לגבי עלול נתגלה מן ההעלם ולא נק' העלם וחושך כלל, כי לפניו נגלו כל תעלומות¹⁰⁹ העליונים (ודוגמא לזה הוא בימוהמ"ש שיתגלה מן בחי' ההעלם דח"ע כמ"ש ישכיל עבדי¹¹⁰ כו' כידוע דכל רז לא אניס לי'¹¹¹ שכל בחי' ההעלם העליון בהשגות רזין וסודות התורה שנפלאים וסתומים מאד שנק' נסתרות לה' ממש יבא הכל בגילוי ונק' חכם חרשים¹¹² כו', וכך הוא בגילוי ההעלם דעולם התענוג שגם בהעלם העליון יותר