קמ, ג

משה שהרי הי' מרכבה לבחי' דעת דז"א⁷⁰ כו'. ולכך ציוה אל משה דוקא לנטות במטהו על הים להפוך מים ליבשה כי בו תלוי עיקר ירידת ההמשכה כנ"ל וד"ל.

וענין ההרמה שציוה[ו] להרים את מטהו כו', בהיות כי גם ד"ע דמשה צריך להרים עצמו לגבי עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מן ההשתל' יש [ו]אין דא"ק וכל אבי"ע כנ"ל, ואז יוכל להוריד מעצמות הא"ס אור חדש בהטות[ו] במטהו, [כי] להיות מתהפך הים ליבשה כו' צ"ל בהיפך זה מבחי' הארה הגבוה משניהם [ש]למעלה מים ויבשה גם בשרשם, כלומר שאין לים ויבשה שרש ומקור כלל באותה ההארה, והרי לפי ההשתל' דא"ק עד רגלי העשי' יש לים ויבשה שרש ומקור ובכל פרצוף הים גבוה מהיבשה והוא נק' [עלמין] סתימין דלא אתגליין כמ"ש אפיקת יו"ד תיקונין⁷¹ וקרית לון [י' ספירן] לאנהגא בהון עלמין סתימין כו', וא"כ כל מה⁷² שיש בחי' י"ס המאציל אז יש גם עלמין סתימין ולא [י]תגלו ליבשה כו' הרי כשנהפך הים ליבשה מוכרח שהי' אז הארת עצמו' אוא"ס שהוא הגבה מאד נעלה מן ההשתל' דמאציל יו"ד הספי' כו' ואין לים ויבשה העליונים בו שרש ומקור להיות ההכרח בים שלא יתגלה כו' משא"כ המח' ודבור יש הכרח למח' שלא [ת]תגלה בדבור ומכ"ש שלא יתהפך הדבור למהות מח' [מ]אחר שבאו בסדר השתלשלות כו'. וזהו ענין ההרמה שאמר לו הרם את מטך, פי' הרם כח המטה כלפי העצמות שלמעלה מעיקר שרש ההשתל' בכדי שתוריד [במטך] אח"כ הארה חדשה לשנות צירוף הים ליבשה, ואז בהורידו את המטה הרי הוא בא בצמצום כדרך כל ירידת שפע שאינו אלא בשם הוי' דע"ב⁷³ כל⁷⁴ צמצום דיו"ד⁷⁵ כו', וז"ש אח"כ ונטה את ידך על הים כו', פי' אחרי ההרמה כלפי מעלה מעלה⁷⁶ כנ"ל ציוהו להורידו אח"כ בהטיי' על הים בבחי' המשכ' שפע [שבא] בסדר השתל' דיו"ד שבידך כו' לפי שצ"ל המשכה ממש מאין ליש דהיינו [יבשה] מים כו' וד"ל (ועמ"ש במ"א [בארוכה] על ענין ובקעהו ליו"ד⁷⁶ כו' וד"ל).

ועיקר שרש הדברים בענין ההרמה יובן עד"מ בנפש שהיא מליאה אותיות⁷⁷ דהנה ידוע פי' כי לכל דבר שבנפש יש בחי' אותיות כי כמו שיש אותיות הדבור כן יש אותיות למדות ואותיות לשכל ואותיות לרצון ותענוג כו', וביאור הדברים היינו ענין הגילוי של מהות הדבר נק' בשם אותיות אם השכל [מ]תגלה במוח נק' אותיות השכל וכשהרצון⁷⁷ מתגלה נק' אותיות הרצון וכן גילוי המדות כו', והטעם שנק' הגילוי בלשון אותיות כי פי' אותיות הוא מלשון ואתא ב[ו]קר⁷⁸ כו' פי'