קיז, א

בחי' הקטנות שלהם, א[ך] אדרבה היא הנותנת שנמשך אליהם האור מבחי' מהו"ע א"ס ב"ה שבפנימי' ועצמות דאור אבא דאצי' מבלי שהקדים לזה העלאה דאור אימא כלל כפי סדר ההשתלשלו', אלא למעלה מסדר ההשתלשלות ירד ונמשך למטה מטה בהתלבשות והעלם בבחי' קטנות דאמונה והכרה זאת כתינוק שיודע לקרות אבא שאביו מחזיר לו⁸⁰ פניו אליו ממילא כו'. וזהו מדלג על ההרים שהן [oldpage_קמד] ּ המדות⁸¹ ומוחין דאימא (וגם על מדות דחכמה [וכתר] שבחכ' כנ"ל) מצד שהוא למעלה מבחי' רצוא דבינה כו', ודילוג זה הי' מצד עצמות המשפיע ג"כ שלא ע"י העלאה מלמטה כלל, ולא עוד אלא שהי' [זה] בבחי' אור תגבורת התשוקה [ב]משפיע ברב חסד ואה"ר יתירה שע"כ הי' בדרך דילוג דוקא כאדם שרואה את בנו הקטן האהוב לו מאד שהוא מתבוסס בדמיו [ב]ארץ למטה באין משגיח עליו שמתעורר ברוב [עוז] חמלה רבה ויתירה לדלג על ההרים למטה מטה להצילו כו'. וזהו קול דודי הנה זה בא מדלג⁸² על ההרים שהן הרים עליונים דהיינו מדות שבח"ע מפני שהוא מצד כח התעוררות העצמי' בכח ועוז גדול דחסד עליון שנק' דילוג כו'. ועוד הוא ענין הדילוג לבא למטה מטה בהתלבשות ובהעלם גדול בבחי' קטנות דמוחין שבכנס"י כמו שהי' אז בבחי' אמונה פשוטה לבד כו'. ונמצא הדילוג [הזה] הוא ב' ענינים, א' שדילוגו למעלה מעלה על ההרים כו' למעלה מן ההשתלשלו' דע"ס, והב' דילוגו למטה מטה ביותר, והכל א' וד"ל.

וזהו ענין המצה שמצוה לאכול בפסח דוקא כדי שיהי' לזכרון לדילוג זה ולהלבשה זאת דרב חסד עליון דעצמות המאציל כמו שהי' למעלה ממש, ובאמת ענין הפסח וענין המצה המה ב' דברים, ענין הפסח הוא [ענין] הדילוג והקפיצה מלמעלה מעלה על כל סדר ההשתלשלו' דע"ס כנ"ל שהוא ההמשכה מעצמות דאור אבא דוקא כנ"ל, והמצה הוא ענין הלבשה שלו שמתלבש בבחי' הקטנות המוחין ביותר שהיא האמונה וההכרה כתינוק המכיר לאביו שהוא לחם עוני [דמצה] הנ"ל שלמעלה⁸³ מן הדעת ושכל [כנ"ל]. אמנם עכ"ז הנה⁸⁴ שניהם ענין א' הוא משום דהא בהא תליא דוקא שכאשר באה ההתעוררות החזקה מצד עצמות עוז אה"ר שבחסד⁸⁵ העליון שהוא גורם הדילוג הנ"ל שנק' פסח ממילא בא לבחי' הלבשה זאת דקטנות דמצה שהוא המקום שירד לשם ולשם הוא מדלג ממקומו הגבוה וכמ"ש במ"א בענין מה שבשה"ש לא נז' להיכן מדלג רק או' מדלג על