ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעיתורת חיים<h1>שמות ח"א</h1><h2>פרשת בא</h2><h3>ויהי בעצם היום הזה</h3>קיג, ג

קיג, ג

בפ"ע והוא במדת וספי' הת"ת כו'¹⁰⁹ שכלול מחו"ג¹¹⁰ דאל ואלקי' כמ"ש אל אלקי' הוי' כו'. אבל באמת כל אור הנאצל באצי' [ב]כל הע"ס א"א כ"א ע"י ד' אותיות דיו"ד ה"א וי"ו ה"א כו' יו"ד צמצום וה"א התפשטות¹¹⁰ כו', ונק' הוי' של האור הנאצל מעצמות המאציל כמו אור החסד הנאצל א"א כ"א ע"י אותיות דהוי' כו', ועד"ז כל הספי' א"כ הרי שם הוי' הוא בחי' הפנימי' של כל ספי' וזהו שם מ"ה מלגיו¹¹¹ דאיהו אורח כל האצי'¹¹² וד"ל). וזהו¹¹² הכוונה הפשוטה בשמע ישראל¹¹³ הוי' אלקינו כו'¹¹⁴ שנמשך להיות [אלקינו] בשם וכלי [דשם הוי'] הוא הוי' אחד שבא ונמשך מאחדות הפשוטה להיות מהווה כל הוי[ות] שבכל פרט ופרט דע"ס והוא שם מ"ה מלגיו הנ"ל וד"ל). והנה שם הוי' שכולל כל הפנימי' דכל שם וספי' ע"כ אומר[ים] הוי' אלקינו הוי' צבאות כו' הוא הנק' בחי' אדם גימט' מ"ה¹¹⁵ וזהו שם מ"ה מלגיו כו', ופי' אדם אדמה לעליון¹¹⁶ לעצמות המאציל דלאו מכא"מ איהו¹¹⁷ כלל כו' ע"כ ביכולתו להיות בחי' פנימיות ומקור האור להתהוות כל האורות וכלים דאצי' בפרט ובכלל וז"ש מי כמוכה באלים הוי' כו'.

[ד] וביאור הדבר הנה יובן ממ"ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וחיות¹¹⁸ כו' וכל אשר יקרא¹¹⁹ כו', וידוע הטעם ש[ה]אדם דוקא קרא שמות לכל הבהמות והברואים¹²⁰ לפי שכל הבהמות כלולים בו והוא כולל [כול]ם יחד שה[מ]דבר כולל בעצמו חי וצומח ודומם וכתיב אחור וקדם צרתני¹²¹ כידוע, וע"כ ידע האדם בשרש התהוות נפש כל חי משרש מחצבו¹²² ובעצם מציאותו ומהותו שלפי אופן שלו בעצם שרש מציאותו צריך שיקראוהו בשם זה דוקא, כמו השור נק'¹²³ בשם זה שור לפי אופן שרש עצם מציאות התהוותו, וכן ארי' נק' בשם זה ארי' ע"ש [עצם] מהותו ומציאותו דוקא, וכה"ג עכ"נ¹²⁴ חי' ועוף למינה¹²⁵ כמו נשר נק'¹⁴⁸ ע"ש מציאותו בעצם אין לו שם אחר רק שם נשר, וכה"ג כל פרטי הברואים שבחיות ובהמות ועופות קרא האדם שמות לכאו"א [ו]כל אשר יקרא לו האדם שם הוא¹²⁶ שמו פי' זה שמו העצמי, והוא ענין שם העצם הנ"ל וכן נכלל¹²⁷ בזה

הערות

109. כו' : איאיב: ליתא.
110. הת"ת כו' שכלול מחו"ג : נסמן לעיל פט, א.
110. יו"ד צמצום וה"א התפשטות : ראה אגה"ת פ"ד. לקמן פ' בשלח קנ, א ואילך.
111. שם מ"ה מלגיו : נסמן לעיל פ' שמות יג, ד.
112. כל האצי' : בת"ז ובסידור אדה"ז: אצי'. אבל כ"ה גם לעיל פ' וארא פו, ד. לקמן פ' בשלח ריג, ג. ריד, א. שה"א כ, א. תו"ח נח סד, ג. ח"ש קכד, א. ויצא קעב, ד. וישלח קפב, סע"א. ש"א עא, א. וש"נ.
112. וד"ל) וזהו : איב: וד"ל (וזהו.
113. בשמע ישראל : ואתחנן ו, ד.
114. כו' : יאיב: הוי'.
115. אדם גימט' מ"ה. נסמן לעיל ד, ב הערה 186.
116. אדם אדמה לעליון : נסמן לעיל פ' שמות מו, ב.
117. איהו : איאיב: ליתא.
118. ויקרא. . הבהמה וחיות : בראשית ב, כ [ושם: הבהמה. . ולכל חית]. אויב: הבהמות וחיות [ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'מח]. יא: הבהמה והחי' [ראה מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קכח].
119. וכל אשר יקרא : בראשית ב, יט.
120. הבהמות והברואים : איאיב: הברואים.
121. אחור וקדם צרתני : תהלים קלט, ה.
122. ידע האדם. . משרש מחצבו : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' של [ובהנסמן במ"מ לשם]. תקס"ו ע' רכח. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'ריט.
123. נק' : יאיב: יקרא.
124. עכ"נ : על ( ) עם ( ) כל נפש.
125. עכ"נ. . למינה : יאיב: על כל חי מן העוף למינהו.
148. נק' : יאיב: יקראו לה.
126. הוא : יאיב: זה.
127. וכן נכלל : יאיב: ונכלל. או: כבפנים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.