ב, ג

מקור כל חיי הנשמות שצועקי' במר נפשם לבלתי ידח ממנו נדח⁹³ כו'. וזהו שנק' גלות השכינה בפרט והוא כל ניצוץ אלקי בפרט שנתמלא עכרורי' ותערובות טו"ר מחומר הגוף עד שכמת יחשב בנשמ' שבמוח ורוח בלב (וזהו כמו הגרעין הזרוע בארץ שנרקב⁹⁴ והי' לעפר שיש בו ב' מיני רקבון, א' בחומר שהוא גשם החטה שכלה בעפר והוא המרירו' גשמי' מצוק הדחק בפרנסה וביטושי' גשמיי', והב' רקבון בצורה שזהו מרירות דנה"א שהוא רוחני). וכל זה אינו בא רק מצד חטא עה"ד טו"ר שנתערב טוב ברע⁹⁵ ורע בטוב בכל חלקי העולם גם בדצח"מ ולזאת נתקלל אדם על אדמתו שקוץ ודרדר תצמיח כו' בעצבון תאכלנה⁹⁶ בזיעת אפיך כו' לברר בזה העוצב וזיע' אפו הפסולת מן האוכל שהוא הרע מן הטוב כמו שמלבני' ומבררי' במצרף לכסף וכור לזהב⁹⁷ שע"י האש שבמצרף מבלבל לטו"ר ועי"ז יובדל הפסולת דכסף מן הנקי עד שיצא הנקי בלי תערובות רע ופסולת כלל וכלל, והוא ענין בירור דפת בל"ט מלאכות⁹⁹ חורש וזורע¹⁰⁰ עד שלש ואופה וכן בבגד ללבוש⁹⁸ אורג וטוה כו'. וכך הוא בפרנסה שהוא חסד וברכה אלקי' אבל זהו כמו בירור דלחם [oldpage_ג] ּ מן הארץ בזיעת אפו כו', וכך טרדות הפרנסה שמבלבל למוח ולב כנ"ל עד שעי"ז מתברר הטוב מן הרע ויתלבש בזה השפע וברכה כמו שאחר רקבון החטה בצו"ח¹⁰⁰ שבה אז דוקא תצמיח בריבוי גדול לפי שנברר הפסולת שלה ונתברר כח הרוחניו' שבה ועלה לכח הצומח שבארץ בבחי' ביטול היש לאין כידוע שאז דוקא חוזר וצומח מאין ליש חטים חדשים לגמרי (ולא החטה הזרוע שכבר כלה לגמרי). וכן טפת הזרע שנקלטה אינו מוליד כ"א באיבוד וכליון הגשמי' שלה)¹⁰¹, וכך הוא בחסד דפרנסה אינו נמשך מאין ליש כ"א אחר הביטול דיש וגסות לאין ממש, והוא מה שבזיעת אפו יאכל כו' במיצוי הנפש שיאמר נואש לגמרי ותקצר רוחו בעמלו מבלבול המוח והלב ואינו מוצא מנוח לנפשו בהלך ילך ובכה¹⁰² נושא כו' אח"כ דוקא בא יבא כו'. כך הוא במרירות ורקבון הרוחניות דנה"א בצר לה יותר מהריחוק העצום וכנ"ל ותקצר רוח האדם בעבודה האלקי' עד שיאמר נואש בנפשו כו' אז יצמיח אור [ה]אלקי בנשמה זאת מאין ליש להוציא לאור כל בחי' הטוב הגנוז בה במוחי' ומדות שכליי' וטבעיי' ויוליד רצון ושכל ומדות באלקי' בתוס' אור גדול ומחודש בק"ש ותפלה ותו"מ כו' לפי שיצא מן הבירור דמצרף