קפו, ג

מדרגות העלם וגילוי (אותיות המח' שנק' לא"ה ואותיות הדבור שנק' רח"ל¹⁰⁵ ) עלמא דאתכסיי' ועלמא¹⁰⁷ דאתגלייא¹⁰⁶ כו', וארז"ל דכל מה שיש בים¹⁰⁸ יש ביבשה וכל מה שביבשה יש בים כו' כי כל הברואים ש[יש] ביבשה יש כנגד[ו] בים, וזהו בחי' אותיות הדבור העליוני' דעש"מ שא' לארץ תוצא הארץ¹⁰⁹ וכל מע"ב הכל הי' מן העפר¹¹⁰ דארץ אפיקת תולדין¹¹¹ כו' כמ"ש יקוו המים¹¹² כו' ותראה היבשה, כי תחלה הי' היבשה מובלע בים [כמו] שגילוי הדבור נכלל בהעלם [ה]מח' ואח"כ א' יקוו המים שלא יכסה הים על היבשה ותראה היבשה שהוא עולם הדבור ה' אחרונה ה' מוצאות הפה כמ"ש ואתה מחי'¹¹³ כו' כידוע. וא"כ הרי מובן שכמו שבקי"ס הי' גילוי ההעלם דים שנעשה יבשה, כך הי' למעלה [ש]בחי' ההעלם דמל' דאצי' שנק' ים העליון בחי' עלמא דאתכסי' בכלל שנק' עלמא סתימאה כו' ששם יש כל הברואים שיש ביבשה בעולם הדבור בארץ שיצא ממנה כל נפש חי' כו' שזהו בחי' פני ארי' ושור וכה"ג יש הכל בעולם המח' שנק' ים, הוא עצמו שנעשה בבחי' גילוי כמו המח' שנעשה בבחי' דבור (וזהו כמו שקפאו תהומות ונצבו כחומה בבחי' דומם כנ"ל), שזהו ג"כ ענין מה שנהפך החשך לאור כמ"ש ויהי הענן והחשך¹¹⁴ ויאר את הלילה דבחי' ההעלם דענן וחשך עצמו הוא שנעשה בבחי' גילוי כמו אור, שזה הי' קודם הבקיעה שנבקעו המים מן הרוח הקדים שהלכו בנ"י כו' כי המלאך והענן עמדו מאחריהם ויבא בין כו' קודם שבאו בנ"י בתוך הים כו' (כמשי"ת), והב' הוא ענין הבקיעה של פרסא העליונה שנבקע ונקרע דהיינו במסך המפסיק בין אצי' לבריאה¹¹⁵ נעשה בקיעה וקריעה עד שנעשה גילוי אור האצי' שבהעלם דים העליון בבחי' בריאה ממש (שזהו כמו שנעשה דרך ומסילה ביבשה בתוך הים כו' כנ"ל), שזהו כמו רוה"ק וגילוי אלקו'¹¹⁶ בנביאי' וצדיקי' בעוה"ז כמו באצי' ממש, וכיוסף הצדיק שהי' טרוד בכתבי דחושבנא¹¹⁷ ולא הי' [זה] הפסק וביטול למדריגתו באצי' כו' כמ"ש במ"א ([ו]כמ"ש בזהר ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ¹¹⁸ דבחי' נוני ימא אזלא ביבשתא כו' דנשמות דים עילאה עלמא דאתכסי' בא[י'] למטה להיות בבחי' בריאה לנשמו' דעלמא דאתגלי' בבחי' יבשה כנ"ל). וזהו בבחי' דילוג שלא כפי סדר ההשתל' מריש כ"ד עד סוף כ"ד מעילה לעלול¹¹⁹ שאין ההעלם עצמו נעשה גילוי וצ"ל הילוך [בעוה"ז] האורות ושפע מעליון לתחתון ע"י בחי' הפרסא המפסיק דוקא שזהו המסך שבין אצי' לבריאה ומבריאה ליצי' עד עולם העשי' כמשי"ת וד"ל.