קמב, ד

כלל כנ"ל והיינו בחי' כתר שהוא הרצון רעו"ד כו' ואז לית חיוורא בגו אתוון כו', פי' מופשטת מהגבלת המדות חיצוני' אוי"ר שנולדה מן השכל עפ"י ההתבוננו' מתחלה כו' מאחר שהוא למעלה מן השכל כנ"ל וד"ל.

והנה אהוי"ר החיצוני' שנולדים מן השכל הן בבחי' כלים לגבי אהוי"ר הפנימי' שלמעלה מן השכל ובכלים יתכן [עדיין] ענין עו"ע הנ"ל, ומה שנאמר בחי' רו"ש מטי ולא מטי כו' גם באורות עליונים אע"פ שאינם בכלי' אהוי"ר חיצוני' כנ"ל, וכן החכ' יראה לעלות לכתר⁶² וכדומה לזה גם בכתר דאוכם הוא כו' הכל הוא גם [כשאינם] בכלים [ו]בבחי' עצמיות הנקודה הפנימי' של הכתר כשאינה מתיישבת בכלים שאז היא בחי' נקודה חדא כו' הרי מופשטת מחסדים וגבור[ות] אהוי"ר חיצוני' כנ"ל, הענין הוא באהוי"ר הפנימי' ולא באהוי"ר החיצוני' כי גם בנקודת הרצון אית רב חסד כנ"ל, וכן יראה עילאה שלמעלה מן השכל הוא מה שהחכ' יראה לעלות כו' והוא בחי' שוב ומה שתכלה הנפש בנקודת הלב הוא הרצוא כו' והכל הוא בעצמות פנימי' נקודת הרצון כו' וזה לא נק' עו"ע כלל כי הכל הוא בבחי' העצמיות ועו"ע תשוקת העילה לעלול⁶³ מחמת ריח[ו]קו ופירודו הוא כו' וד"ל. ובהיות כי כתיב בצלמנו כדמותנו, ע"ד⁶⁴ ברעו"ד הנק' בכל מאדך [י]עורר למעלה ג"כ בחי' מאד העליון שלמעלה בחי' הכתר דא"ק שנק' יש כו', כי הרי מה שלא יוכל נקודה הפנימי' שבלבו להתיישב הגם שלגבי כלי [ה]נפש איש אחר שלמעלה ממנו תתיישב ⁶⁵כו', עכ"ז הוא בחי' א"ס שבכלי נפשו כלומר אין כלי של[ה] מגביל[ה] ותקרא בחי' א"ס לגבי כל[י] שלה כו', [ו]מאחר שהנה"א בדמות וצלם אלקי' ה[י]א מעוררת בזה בחי' א"ס האמיתי בחי' נקודה האלקי' העצמיות שאינה מתיישבת גם בחכ' וכתר דא"ק כו', ולכך נאמר בכל מאדך לשון יחיד⁶⁶ שכל חד לפושע"ד⁶⁷ דוקא אז בנקודת הלב שבו מעורר מאד העליון כו' וכמ"ש במ"א. והיינו דוקא מטעם שהוא כדמותנו שבהיות שאין ערוך כלל וכלל בין נפש האדם לגבי עצמיות אוא"ס שהנפש הוא [סוף] כל ההשתלשלו' דאבי"ע כידוע לכך לא יהי' סיבת ההעלאת מ"ן כ"א מחמת בחי' הדמות לדמות כו', אבל העלאות מ"ן שלה לעורר אורות הנאצלי' שאין הערך רחוק כ"כ הוא לפי שהוא בצלמנו וכנ"ל ההפרש בין צלם לדמות כו' וד"ל, ובדרך כלל יובן שבהאוי"ר חיצוני' הנפש בצלם אורות הנאצלים מא"ק שהם ג"כ בחי' כלים כו', אבל בנקודת הלב באהוי"ר פנימי' הוא [ב]דמות אוא"ס ממש כו' וד"ל.