קטז, ג

מעצמותו ממש, וע"כ יש בטבע כ"א מישראל לימשך אחר ה' שהולידו מכחו וראשית אונו כנ"ל במשל שזהו⁵⁰ לקרותו⁵¹ אבא כו' בלי שום טעם והתבוננות בהשגה כלל מצד שהוא⁵² למעלה מכל אשר ישיג בהשגה והתבוננות איך שהוא ית' מקורא דכולא⁵³ כו', שאין זה מצד עצם אלקות רק בחי' אור השפעתו שבא בסדר השתלשלו' עו"ע דחו"ב ומדות⁵⁴ כו' שהוא רק מבחי' נה"י דאו"א [בזו"נ] כידוע בשרש ענין מע"ב. וזהו שהמצה נק' קטנות דאבא שיש בה בהעלם והתלבשות מעצמות ומהות דאבא שהוא בחי' ג"ר שבו כנ"ל וד"ל (וכל אשר יבא לבחי' השגה אלקית בגדלות המוחין אינו רק כמוסיף על העצם בבחי' הרכבה שיבוטל מאיזה סיבה אבל⁵⁵ העצם אינו משתנה כלל כנ"ל וד"ל).

וזהו הטעם שנק' המצה בזהר בשם מיכלא דמהימנותא⁵⁶ דוקא, כי הנה המצה אין בה טעם מורגש כלל וגם אינה באה בניפוח והגבהה כלל מצד שאין בה שאור המחמ[י]ץ כידוע. וכך הוא ענין האמונה שה[י]א בלא טעם ושכל [כלל] ובלא התפעלות מורגשת בלב כלל רק מצד האמונה [שהוא] כמו אומן [את] היונק⁵⁷, שהתינוק נמשך אחר האומ[נת] שלו בלא טו"ד כלל וכמ"ש במ"א בפי' אמונה מלשון אומן⁵⁸ וכמ"ש ויהי אומן את הדסה⁵⁹ כו'. וז"ש וארשתיך לי באמונה⁶⁰ שזה הי' ביצ"מ שיצאו בבחי' האמונה לבד כמ"ש ויאמן העם⁶¹ כו' שהי' בהם ירושה מאבותיהם⁶² והוא אברהם⁶³ אבינו ע"ה שהי' המאמין הראשון⁶⁴ כו'. וע"כ נק' המצה מיכלא דמהימנותא מאכל שזן ומפרנס לחזק כח האמונה שה[י]א כמו טבעי' בנפש כאו"א מישראל להתמשך אחר[י] ה' למעלה מן הטו"ד [ובלא] התפעלות הלב כלל כמצה זו שאין בה טעם ולא התנשאות והגבהה כלל וע"כ נק' לחם עוני כו'. וזהו ה"א לחמא עניא די אכלו כו' בחי' נקוד[ה] ת"י שה[י]א בחי' קטנות דנה"י דאבא שיש בה בהעלם מעצמות דאור אבא שלמעלה גם מהמשכות דאבא באימא מנה"י שבו כנ"ל, וא"כ המצה בשרשה למעלה ממוחין דאימא (וז"ש חכם מה הוא אומר⁶⁵ מה העדות והחוקים⁶⁶ כו' כמשי"ת). ולפ"ז הרי יובן שהמצה למעלה הוא בעצם [oldpage_288] ּ כ"ח מ"ה דחכמה⁶⁷ [שלמעלה משפע דחכ'] בבינה מאין ליש שהוא רק בחי' רו"ש הנ"ל, דהנה מבואר למעלה בענין רו"ש שהרצוא במדות שבלב באה רק מצד השכל בהתפעלות במוח בינה וגם הוא [נ]תבטל לגבי בחי' הראי' דחכ' שהוא בחי' שוב כנ"ל, אמנם כ"ז אינו מגיע לבחי' העצמות ממש, משא"כ הבן בהגיעו אל אביו שנמשך אחריו מצד עצם התולדה