נח, א

הדעת לא הי' רק שני קוין לבד, חסד לבדו, ולא הי' נמצא גבורה שבחסד וכו'. ואחר שנתחלקו המדות ישלחו מקורם וכח פעולתם באברים המקבלי' מהם והוא אברי' הפנימיי' שיש בהם חו"ג ג"כ אבל הוא בגשמי', כמו כח הדוחה המאכל שנמשך מגבורו' כו', וכן כח המעכל כו', וכח המחזיק הוא בהיפך כו', ובזה המה טבעי' אברי' הפנימי' מתחלקי' מאד, זה טבעו לבשל כמו הקיבה וטבע הריאה להניף רוח כו', והדקי' טבעם לשנות מהות המאכל כו' עד שהכרכשתא טבעו להוציא הפסולת הגמור כו', והרי כחו' הרוחניי' שבכל א' מהם הוא נמשך מכללות חיות הנפש שמחי' אותם ולפי טבע מזגם כן יעשו במאכל כו'. כמו"כ יובן במלאכים עליונים הנק' אברי' פנימי' דשכינתא¹⁸ והמה המקבלי' השפעות חיות אם לדחות או להחזיק כו', וכל פרטי האופנים הכל מצד קבלתם ממקורם שהם פרטי חילוקי המדות שבלב שנתחלקו מן הדעת שנתפשט בהם כו', עד ששמרי האופני' הם הוצאת פסולת חיים העליונים והוא השפעת גשמיות דצח"מ של המזלות וד"ל. וזהו ותתן טרף לביתה¹⁹ והוא המאכל של אכלו ריעי'²⁰ ומתברר בקרביי' כו'. וזהו מפיו הוא כח הפועל אלקי הכללית המוצא הדעת להתפשט ולהתמלאות בחדרי' עד שיתהוו חדרי' המוגבלי' והם היכלות היכל לבנת²¹ כו' והוא תבונ' טעמי המדו' בפרטי חילוקם וד"ל. אבל ה' יתן חכמה כח מ"ה²² הוא אל ברוך²³ כתר מל' שהוא בחי' מקיף ונעשה [oldpage_170] ּ גדול דיעה והכין ופעל זהרי חמה כו', והוי' יתן הוא השפעת סוכ"ע שהוא מבחי' עשיי' שבו וזהו יתן חכמה כמ"ש נטל צרור וזרק²⁴ כו' וד"ל. ובזה יובן ענין זו המדה שנעשה במדת מל' להיות מתחלקי' המדות ע"י הדעת ומתחלה הוא קו לבד והם חסד או גבורה ואח"כ הדעת הוא חוט המשקולת²⁵ לשקול ולחלקם לחלקים רבים ולמדוד מדה וגבול לכל מדה וד"ל, והוא ענין מפיו דעת ותבונה וד"ל.