נג, א

מכללות עולם האצי' ולכן נק' עתיק שנעתק לגמרי מהיומין²⁴ ומדות דאצי', וזהו המתנשא מימות עולם דאצי' להיות כי החכמה אע"פ שבחי' חיצוני' שבה הוא המקור לחיות המדו' שבה כידוע ולא הפנימי' שבה, עכ"ז יש לה ערך עם המדות, שהרי בהשכיל באיזה דבר יתגלה מיד המדה לאותו הדבר כו', אבל בהעונג המכריח הרצון שירצה אותו הדבר כו', עדיין אין שם שום רמז לאיזה תולדות מדה אהבה או התפארו' כו', אלא באותו הדבר עדיין אצלו בבחי' עצמיי' שבו עד שכשירצה לאותו הדבר הוא צמצום עצמותו מן הדבר כו' וד"ל. והנה המתענג מבגד נאה שהוא יפה מאד בציורי', הרי כשכבר מלובש והולך בבגד הנאה לפני זולתו יתהווה בו מדת ההתפארו' להתפאר בבגדו זה לפני זולתו שבעיני זולתו יתראה לאיש יפה ע"י יופי הציור הבגד כו', אבל כשהבגד הי' שטוח על הכותל רק העונג ממנו כשילבשנו יתפאר בו כו', נמצא שעונג זה הוא מקור מדת ההתפארו' שיהי' מהות ההתפארו' נמצא בו ולא מקור להוליד המדות התפארות שאינה אלא בשעה שהוא מלובש שהשכל ימשיך ההתפארו' כו' (וע"פ משל זה יובן לשון מפואר (שיש הפרש בין מפואר כמו משובח דהיינו שנתפאר אבל מפואר בחולם שהוא שעושה התפארת) הנאמר בבחי' עתיק שאין הכוונה שהוא מקור להוליד מדת ת"ת דאצי', כמו למשל האדם המפואר בשעת התלבשו בבגד נאה כו', אלא הכוונה הוא פאר ההתפארות שהוא יותר יפה מן התפארת עצמה כמו נזר ועטרה השטוחה על הכותל שאין בה התפארת מצד עצמותה כו', רק כשילבשנה אדם בראש[ו] יהי' מאד יפה ומהודר מחמתה נמצא שמקבל תפארת ממנה אבל היא עצמה פאר תפארתו וד"ל). ועפי"ז יובן למשכיל שג' דברים אלו משובח ומפואר ומתנשא שבמדות דאצי' הכל הוא בת"ת דאצי' ובת"ת דאימא שהוא עטרת תפארת לז"א²⁵ דאצי' כידוע כולם אין ערוך למלך המרומם שהוא פאר התפארת ושבח התשבחו' כו', כמ"ש ישראל (דאצי') אשר בך אתפאר²⁶ בעטרה שעטרה לו אמו²⁷ וד"ל. וכן במתנשא שהוא כתר מל' אין ערוך לכתר ז"א וכתר מל' דאצי' שנעשו מת"ת דאימא כו', לגבי כתר דע"י המלך המרומם לבדו כו', שהתנשאותו הוא מקור האמיתי שימצא שום התנשאות בעולם וד"ל. וזהו אלקי עולם [oldpage_עז] ּ ו"ק דאצי' שהוא מהארת בחי' תחתונה שבמאציל, והוא שרש כל הנאצלים שהמה נק' מעשה ידיו לבד כו', והמש[י]ך עליהם הארת מקיפי' להיות