רח, ד

עצמו כו', וביום השבת⁴⁰ הוא השפלת עונג דדכורא בנוק' וה[י]א העושה סעודה בשבילו והסעודה נקראת על שמו סעודתא דעתיקא כו'. וזהו מארז"ל אלו שמרו בנ"י שתי שבתות⁴¹ הנ"ל כהלכתן דוקא דהיינו הא'⁴² מלמטה למעלה והב' ביומא שהוא מלמעלה למטה כו' מיד היו נגאלין כו', והטעם ששבת דיומא גבוה במדרגה מן שבת דמעלי שבתא כו' [לפי המובן ממשל גמר הפעולה של הכלי שיהי' אז תגבורת העונג כו']. אמנם יש עוד הפרש בין עונג זה שגמר מלאכתו ומתפאר בו למריעיו⁴² כו' לעיקר העונג שמקבל אח"כ בדירתו בביתו הנאה או בכלי כסף המהודר כששותה בו לאחר ימים כו', ועיקר ההפרש שזה העונג שמקבל אחר זמן הוא מבחי' עצמיות העונג הכללי שביחידה שבנפשו הוא מתפשט באותו העונג פרטי של גמר ושלימות הפעולה שנמצא נשלם עונג פרטי זה בכללות עצמות העונג כו' שאם הי' נאבד הכלי ולא הי' משתעשע בו אין שלימות כלל בעונג שקיבל בגמר מלאכתו כו', וא"כ חוזר הדבר למקורו בשעה שמשתעשע בו והיינו עונג הנשפע בעת הגמר בא לעצמות העונג כו' וד"ל. ובזה יובן הפסוק וקראת לשבת ענג פי' שעצמות העונג יהי' נמשך אל התענוג⁴³ שבליל שבת הנ"ל ובזה ישלימנו וד"ל וכמ"ש במ"א.