קטז, ב

אבא כו', כי כל דבר נמשך לשרשו³⁵ ומקורו דווקא מצד עצם הדבר כמו שהוא ממש ומה ש[י]שכיל ויבין בזה מצד הידיעה בשכל שהוא אביו המולידו אינו רק כמוסיף על עצם הדבר (שיבוטל כשלא ייטיב עמדו וכה"ג), אבל מה שהוא מצד העצם בלתי הרכבה בטעם ושכל לא יבוטל לעולם שכל עצם אינו משתנה³⁶ [כלל כידוע)]. ונמצא מה שהוא יודע ומכיר את אביו לקרות[ו] אבא ונמשך אחריו אע"פ שאינו רק בחי' קריאה בעלמא הרי בזה מלובש כל בחי' עצמ[ו]' השפע דאביו שיש בטבע התולדה שהולידו מכחו וראשית אונו³⁷ כו' שלמעלה הרבה מן השכל ו[ה]טעם שמשכיל ומבין בזה עצמו אחר שיגדל כו', רק שבא בהתלבשות והעלם ביותר בקריאה והמשכה שנמשך אחריו וקוראו אבא שהוא בבחי' הכרה בלבד, אבל בזה מלובש מעצם הדבר ממש כמו שהוא כח עצם התולדה שמעצמות אביו כו'. ואין זה כמו שפע שכל מרב לתלמיד וכעשיר לעני כו' וכה"ג, שנק' שפע דעילה לעלול שאינו בא מעצמות המשפיע רק ע"י צמצום עצמותו ממש כידוע שהוא בחי' נה"י שבו כו' [שאין העלאה דמקבל מגיע רק לחיצוני' שפע זו דמשפיע ולא לעצמות ומהות המשפיע כלל. משא"כ קריאה והמשכה זאת דתינוק לאביו ואמו שמלובש בזה מעצמות דאביו ואמו³⁸ ] דווקא אע"פ שאינו בא מצד השכל וטעם כלל ולא בהתפעלות הלב רק קריאה והכרה לבד וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל בענין שרש המצה שנק' בחי' קטנות דאור אבא שהוא מה שאו' אבינו כו' וכמ"ש כי אתה אבינו³⁹ וכה"ג, וכמו שהי' [בישראל בהיותם] במצרים שלא הי' בהם [oldpage_קמג] ּ רק בחי' ההכרה שהכירו את בוראם כי הוא אבינו כו' כתינוק שנמשך אחר אביו מפני ההכרה לבד ע"כ קוראו אבא ולא לזולתו וכמ"ש זכרתי לך חסד נעורייך⁴⁰ דוקא לכתך אחרי במדבר⁴¹ בלא טעם ושכל כלל ולכן נא'⁴² כי נער ישראל ואוהבהו⁴³ כו'. וכמו שאין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום [טעם] כו', כך הוא ענין המצה שאכלו אבותינו במצרים כמ"ש ה"א לחמ"א עני"א ד"י [אכל"ו] כו' עני מן הדעת⁴⁴ כמו שאין במצה שום טעם כלל כידוע. אך יש בזה דוקא התלבשות מעצמות כח התולדה דאב כנ"ל ולהכיר את בוראו לקרות אבא⁴⁶ מצד שהוא⁴⁵ שרש ומקור תולדות נש"י מפנימית אור אבא דאצי' כמ"ש כי אתה אבינו כו' וכמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם⁴⁷ כו' ואו' בני בכורי ישראל⁴⁸ [כו'], כמו הבן שנולד מטפה שבמוח האב⁴⁹ שהוא