עא, ד

המרמז לתלמיד כו'. וכמ"כ ציורי אותיות תשב"כ הן שרשים ומקוריים לחכמה הנגלית בהשגה בתושבע"פ דהיינו באיזה אופן יומשך חכמה [oldpage_210] ּ וטעם פלוני כו', וא"כ עדיין המה הגבה למעלה מהחכמה וההשגה ולכך נק' ח"ע שלמעלה מן השגה כו', מאחר שהן מו[ר]ין איך תומשך השגה פלונית שבתושבע"פ וכו' וד"ל. משא"כ בתשבע"פ שעיקרה בבינה²⁴ [הוא] הדבור בחכ' תתאה כו' והיינו שהעיקר הוא ההשגה והטעם למה זה כשר וזה פסול כו' וצירופי האותיות שבתשבע"פ אינם אלא לפי אופן השכל והטעם כן יתהוו צירופים, וכל שהשכל והטעם יותר בריבוי כן יתרבו ממש האותיות, ולא שיהי' קפידא בציורם כי מאחר שכבר הם נלקחים מן השכל והגילוי של השגה א"כ אין מרמזין כלום לציור כו' רק הם כדבר א' נחשבים ממש עם השכל שכפי אופן אורך ורוחב השכל כן יהי' אורך ורוחב הצירופים. ועד"מ הנה כשישכיל סברת והשגת איך שהוא ית' אדון העולם במוחו יתהוו צירופי אותיות אדון העולם ממילא כו' וכשיעמיק יותר שכלו בזה יתהוו ממילא צירופים אחרים נוספי' על תיבות אדון עולם כו', ונמצא האור עם הכלי שהן האותיות נובעים כא' והעדר ומיעוט הכלי הוא רק מהעדר ומיעוט האור ובריבוי האור ירבו הכלי[ם] והרי אין לכלי שום סיבה במיעוטה וריבויה מצד עצמותה כ"א מחמת מיעוט וריבוי האור כו', והטעם מובן להיות כי הכלי נעשה מהתעבות האור²⁵ כידוע ולית לי' מגרמי' כלום ואינו תלוי רק באור כו' וד"ל. וזהו שא"י דוקא נק' ארץ טובה ורחבה²⁶ כו' כעור הצבי שאין עורו מתפשט כ"א בהתפשטות בשרו כו' וכנז' בגמ' גמדא²⁷ לה כו', לפי שמדת מל' הוא בחי' אותיות הדבור²⁸ ולית לה מגרמה כלום²⁹ וכל ריבוייה או מיעוטה אינו אלא ע"פ ריבוי או מיעוט האור כנ"ל. וזהו הטעם שלא מצינו ענין העליות וירידות פעם בקטנות ופעם בגדלות כ"א במדת מל' וכנז' בע"ח בשער נוק' דז"א³⁰ דלפעמים הי[א] רק בחי' נקודה תחת היסוד כו' ולפעמים מגדלת³¹ מעט להיות מתלבשי'³¹ נה"י דז"א ולפעמים יותר בגדלות עד שתהי' בנין שלם בבחי' אצי' כו', ועליות וירידות מן הקצה אל הקצה כאלו לא מצינו בכל הפרצופים. כי הגם שבז"א יש ג"כ יניקה וגדלות היינו מיעוט האורות והמוחין או ריבויי' אבל הכלים שלו לא יגדלו ולא ימעטו מפני מיעוט או ריבוי האורות והמוחין כו', משא"כ במל' נתרבה ונגדל הכלים ואותיות שלה ע"י אופן ריבוי האורות ומוחין בה כו' וד"ל. וזהו ארץ טובה מאירה בריבוי מוחין אז רחבה ביותר לפי אופן הריבוי טובה כו', ועד"ז יובן ג"כ בתשבע"פ שהוא הדבור דוקא לפי אופן השכל והטעם הוא כנ"ל, משא"כ בציורי אותיות תשב"כ שהן בפרצוף אבא שהכלים שלו