נו, א

שהוא הראש מתוך הפיכת החשך הוא והיינו הארת הסוף בתחלה אבל הפיכת החושך א"א בלי הארת התחלה והיינו שמצטרך הסוף לראש שיתעלה על ידו כו', ומאחר שמצטרכי' זה לזה ואין הראש יכול להיות בפ"ע הרי אינו ראש כו', וכן אין הסוף יכול להיות בפ"ע אלא נעוץ בתחלתו, והיינו מבלי שימצא ראש וסוף מפני הארת המקיף האמיתי המאיר את התחלה בסוף וסוף בתחלה מבלי שימצאו שניהם וד"ל. וכמו"כ ענין השפלת חיצוניות בינה עילאה דאצי' שהוא הראשית בהמשכת מוחי' לז"א דאצי' להאיר בסופא דכל דרגין שבי' המאמרות שהוא מאמר תדשא שיהי' נמצא מהות טעם הגשם שבדומם התבואה שהוא למטה מן נפש החי, כדי שיהי' הטעם והמתיקות הגשמיי' נתעלה ע"י אכילת האדם שיטעמנו ברוחניות נפשו שהוא הראש בי' מאמרות הגלויות והיינו סופו בתחלתו, ומה שבאמת במקור מוצא פי ה' בבחי' אצי' הטעם שבמאכל הוא הראש כנ"ל, ומצד זה יחי' הטעם את הנפש והנפש תחי' ותקבל חיות קיומה הרי הראש צריך לסוף והיינו מבלי שימצא ראש וסוף, אבל אם לא הי' בהטעם השפלת חיצוניות בינה שהוא הראש לא הי' ביכולתו להחיות הנפש וכן לא הי' יכול להתברר הטוב שבמאכל ע"י אכילת הנפש אלא הי' נשאר מגושם כו' וד"ל.

ועתה צריך להבין מדוע נשתלשלי'²⁴ טעם דבינה עילאה דאצי' בדבר נמוך כ"כ כמו הדומם דתבואה גשמי'. אך הענין שכל דבר גב[ו]ה מאד נעלה א"א לו להתגלות כ"א בהיותר נמוך²⁵ במדריגה, כמו מי שמעמיק בהשכלה נפלאה מאד עד שא"א לו להסביר בשכל והשגה כלל וכשימצא משל לההשכלה אז יוכל להשיגה בשכלו מתוך המשל, והנה המשל הוא דבר אחר לגמרי ואינו מערך השכל כלל, ועכ"ז נתגלה העמקות של השכל במשל הגשמי מאד ובהשגה הרוחני' לא הי' יכול לבוא לידי גילוי, מפני שמאד נפלאת היא מערך ההשגה במוח ולפי שבמשל גשמי הוא שתאיר בבחי' לבוש לבד לכן יתגלה בו אבל ברוחני' ההשגה תאיר בבחי' אור ממש והרי נפלאת היא מההשגה לכן לא תוכל להתגלות שם כו'. וכן מי שאינו יכול להסביר שכלו והשגתו בדבור עכ"ז יוכל לרמוז אותה באצבעו כמו די לחכימא ברמיזא²⁶ שישכיל השכל מתוך רמז האצבע הגשמי מפני שהוא כמו לבוש לבד שיושפל ויתלבש בו השכל כו', אבל הדבור הוא מערך השכל דאבא יסד ברתא²⁷ כידוע ובבחי' אור וכלי יוכל²⁸ לבוא לידי גילוי וד"ל. וכן יובן זה ע"פ משל אחר שאותיות החותם שבאבן טוב המבהיק מאד מאד שמחמת בהירות והבהקה לא יוכלו לראות חילוקי אותיות החותם אבל כשישימו האבן טוב בשעוה אז יוכרו האותיות, כי חשך השעוה יסתיר אור ההבהקה