נד, א

יותר להסביר דבר שכל לתינוק, יותר מחכם קטן ממנו מפני שאצל חכם הקטן ממנו יתפס שכל התינוק לדבר מה לפ"ע כו', אבל לגבי חכם הגדול אין לשכל הקטן מקום כלל, לכן יוכל יותר להשפיל [את] עצמו כו'. הנה כמו"כ מגודל עוצם ההשפע' כי רבה היא בבחי' התגלות העצמיי' לא יתפס מקום כלל הנמשכים בהשתלשלו' זה מזה שיהי' הפרש ביניהם בין הקטן והגדול שבהם ולכן כאשר יתגלה טובו הגדול ממילא ישוב חרון אפו מעירו, פי' חרון אפו הם מלאכי' המקטרגי' המצ[ו]מצמי' מאד מאלקי' חיים העומדי' על פרטי פרטי' להיות תופסי' מקום ולא יוכלו לסובלם כו', וכאשר מקור כל המקורי' מתגלה ממילא יבטלו כל הצמצומי' כו', ולא שצריך להכניעם ולה[ש]פילם באיזה מלחמה ונצחון אלא מאליהם מתבטלי' ממציאות' רק מצד ההתגלות לבד שנתגלה ההשפעה [ה]ראשונה הרבה מאד הנק' יסוד אריך אנפין וטובו הגדול וד"ל.

ויובן זה ע"פ משל השפעת הרב לתלמיד[ים] הרבה ויש בהם המע[ו]לה ש[הוא מ]שפיע לקטני' הימנו והקטן לעוד קטן ממנו עד לאחר כמה השתלשלות המקבלים זה מזה תשתנה השגת הרב להיות מצומצמת מאד מאד בשכל תינוק קטן שישיגוה הוא לפי צמצום שכלו, אשר בקל יוכל לסותרה מיד לפי שאינו יודע הרחבת השכל ונימוקו כו', ולכן לא יוכל לסבול היפך צמצום השגתו כו'. והיותר גדול ממנו לא יתבטל מדבר קטן כמוהו אבל מדבר היותר גדול ג"כ תסתיר ותחשיך השגתו כו', עד שהיותר גדול מכולם ג"כ יסתיר ויחשך השגתו הרחבה ע"י איזה סתירה וקושיא המחשיך לפי ערכו כו'. והסיבה לזה מפני שכולם שכלם מצומצם מאד בהשתלשלות מן השפעת הרב ולכן יוכלו הקושיות לבלבלם בקל כו', אבל כששומעי' כולם מחדש ההשגה מפי הרב כמו שהיא אצל הרב בנימוקה וטעמה הרחבה⁴⁹ מיד כולם מתבטלים מכלי צמצומי השגתם ובכל א' לפי ערכו לא יבלבלוהו שום קושי', מפני שאז בשעת שמיעה אין במוחם אלא כפי השגת הרב כו', וגם ההפרש שבין הגדול לקטן לא יוכר אז בשעת התגלות השפעת שכל והשגת הרב במוחם כו'. נמצא שלביטול שלהם מצמצומם לא גרם רק התגלות ההשגה מפי הרב כו', כי כל עיקר התהוות צמצומי השגתם לא הי' רק מצד הסתלקות השגת הרב מהם וכ"א מבין בפ"ע כו'. וע"פ משל זה ממש יובן למשכיל למעלה שא"צ לביטול⁵⁰ הקליפות משלחת מלאכי רעים הנק' חרון אפו כו' שום מלחמה ונצחון להכניעם ולבטלם כו' רק בהתגלות טובו מקור כל⁵¹ מקור