לז, ב

לעשות בניצוצו' הללו לא הי' רק מפני סיבת ההתלבשות שלהם בד' נהרות הנ"ל שרש וראש להגוים וא"כ⁴³ יחרה מאד לגוים שאמרם שמתוכם ועל ידם היתה יתרון האור בזה ועשו אותם כמצולה כו' [ו]לכך אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות [עם] אלה [כו'] פי' כי ע"י הגוים נעשה זה לכך הם דוקא אשר יאמרו זאת ויתפעלו⁴⁴ מאד ולא זולתם וד"ל.

ועם כל הנ"ל יובן שורש ענין האותות והמופתים שהיו במצרים כו', כי הנה מבואר למעלה דעד"מ התלבשות הנשמה בגוף כן ירידות אורות וניצוצים העליוני' בד' מלכיות דשעבוד הגליות כדי להתברר ולהיות מזה יתרון אור בהם הרבה, כי הנה עד"מ הפרי כמו האגוז וכדומה אשר בקליפתה היא מכוסה ונעלמה מאד בשביל שתתברר בה ותצא ממנה כל פסולתה ותהי' נקי' בתכלית ובתכלית הטעם והטוב משא"כ בלתי קליפה סביב לה כו', וכאשר יוגמר הפרי בשלימות הבירור אז צריכי' לשבר הקליפה הסביב לה ולהוציא הטוב הגנוז בה שהוא הפרי ובלעדי זאת השבירה לא הי' באפשרי להגיע לטוב טעם הפרי וכו'. והנמשל יובן בהיות שבחי' רפ"ח ניצוצות שנתלבשו בד' מלכיות כנ"ל ה"ז כדוגמת התלבשות הפרי בקליפה כדי שיתברר בכי טוב כו' וכנ"ל שירידה זו לצורך עלי' היתה כו' ואמנם לאחר שנשלם הבירור שלהם וצריך שיתגלו לחוץ צריכי' לשבור הקליפה שלהם והוא קליפות מצרי"ם מצ"ר⁴⁵ מ"י⁴⁶ כו' שתשבר בתחלה ואז יתגלו הניצוצות כו'. והשבירה היתה בענין האותות והמופתי' שהיו במצרי', שהרי האות והמופת הוא בחי' היפוך דרכי הטבע שהוא היפוך סדר ההשתלשלות דד' נהרות הנ"ל כמו שנהפך היאור לדם וכדומה כו'. ובזה נשבר שרש יניקות קליפות מצרים למעלה ויצא האור הגנוז בהם שהן בחי' הניצוצות הנ"ל, וזהו וינצלו את מצרי' כמצולה כו' או כמצודה והכל ענין אחד שנתברר מהם הטוב ונשארו ריקם מכל כו'. וזהו סוס ורוכבו רמה בים⁴⁷ כו' פי' ורוכבו הם בחי' השרש שרשו⁴⁸ מצרים הנק' רוכב ע"ש שמלביש ורוכב על הטוב כו' וזהו מרכבות פרעה⁴⁹ כו' וד"ל.

והנה האות⁵⁰ הראשון הי' בהפיכת המטה לתנין⁵¹, והענין הוא להורות בזה על כללות ירידת והתלבשות האורות בכלי'