קטז, א

בבחי' השוב דביטול [ד]אבא נמשך יניקה²⁵ לחיצונים כמ"ש במ"א) (וכן אנו רואים בחוש בכל מי שטעם טעם בעבודת ה' במוח ולב ברשפי אש התשוקה שנק' שלהבת י"ה²⁶ ממש שאם לא יבא לכלל ביטול דבחי' שוב בשפלות עצמו עד שיבוטל התלהבות שלו כמו וירא העם וינועו²⁷ כו', אזי יפול מיד בגסות והגבהת הלב ובהמשכת חום תאוות רעות כו' וד"ל). וכמו"כ מן המשפיע אל המקבל צ"ל בבחי' קרירות וביטול היפוך התפעלו' רשפי אש, כמו שאנו רואים בכל משפיע שכל או מוסר לתלמיד שכאשר ידבר בהתפעלות [oldpage_286] ּ רשפי אש בקול רם לא יוכל להתקבל לנכון רק כשמדבר בנחת [דוקא] כמ"ש חכ"ם באחו"ר ישבחנ"ה²⁸ בבחי' אחוריים²⁹ יבא למקבל בבחי' תיקון ושלימות הקבלה, וכן אמר דברי חכמים בנחת נשמעים³⁰ בנחת דוקא נשמעים ומתקבל[ים] למקבל. ואע"פ שדברים היוצאים מן הלב³¹ דוקא נכנסים בלב המקבל, היינו להיות התפעלות הלב אבל להתקבל במוח בינה דבר חכ' דוקא בנחת נשמעים, וגם מוסר ברך יקבל יותר מבקשה ולפעמים בקשה יותר כדי לעשות בו כלי כו' (ובמ"ת שהי' בו קולות וברקים³², זה הי' לעשות בהם בחי' הביטול להיות כלי קיבול). והנה כ"ז הוא בחי' נה"י דאבא שנמשך בבחי' יחוד דאו"א שהוא בכל יו"ט שאין ההשפעה רק מבחי' נה"י דאבא בשביל מוחין דאימא שנק' מקרא קדש שזהו ע"י ביטול הרצוא [ל]שוב כנ"ל, אבל ענין בחי' קטנות דאבא שהוא בחי' מצה הגם שבא בקטנות הרבה יותר, אבל זהו ממהו"ע דאבא כנ"ל.

והענין הוא כידוע שהמשל בזה הוא ממ"ש אין התינוק יודע לקרות³³ אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן דייקא, וידוע ענין מה שהתינוק יודע לקרות אבא כו' ידיעה זו אינה אצלו בדרך ידיע[ת] שכל וטעם כלל שהרי אינו משכיל ומבין בדעתו איך שהוא אביו בתולדה, וגם איך שזנו ומפרנסו ומלבישו כו' וכה"ג, רק שעכ"ז קוראו אבא בלא טעם ודעת כלל שממילא ומעצמו קוראו בל' זה מפני שהוא בא מצד טבע התולדה בעצם שלמעלה מן הטעם לגמרי, עד [ש]גם כשיגדל בשנים וקוראו אבא מצד השכל וטעם שמבין איך שהוא אביו בתולדה כו' אין זה עיקר בקריאה זאת רק טפל, כי העיקר הוא מצד עצם טבע הבן שנמשך אחר אביו ואמו המולידים אותו וע"כ שוה אצלו קריאה זו בקטנות[ו] כמו בגדלותו ממש להיות שקריאה זו בלשונו ה[י]א רק ההכרה והרגשה שמכיר ומרגיש בעצמו מטבעו³⁴ שהוא אביו כו' וע"כ הוא נמשך אחריו דוקא ולא לאחר זולתו שלא יקראנו