פז, ג

דוקא שהי' למצרים הוא עצמו שהי' מדה"ר לישראל כמו עד"מ שמשכל וטעם זה עצמו שהוא מחייב לזה הוא עצמו הטעם שמזכה לזה וכמו במ"ת שירדה שנאה לאוה"ע²² כו' דהא בהא תליא. אך א"כ אין כאן ב' הפכים דחו"ג כלל בנגוף ורפוא מאחר שמצרים וישראל ב' הפכים הן וכשנגף לזה ממילא רפוא לזה כנ"ל, הענין הוא דזה עצמו לעשות הבדלה זו עצמה להיות ישראל ומצרים ב' הפכים עד שיהי' נגף למצרים רפא לישראל כמ"ש לקחת גו"י מקר"ב גו"י באותות ומופתים כו' ויהי' המופת להבדיל בינם עד שיהי' מנגף דמצרים רפוא לישראל, ה"ז עצמו התכללו' דבר והיפוכו כא' ומהתכללות דחו"ג כזה מתחלק להיות [oldpage_248] ּ חסד לישראל ודין למצרים שהוא התחלקות אחר ההתכללות ושרשו הוא בהבדלה הראשונה בפנימי' ועצמו' הרוממות ממש (כמשי"ת²³ ), ואין דין ועונש בשעת החסד והרחמים, וגם אם הי' חסד ורחמים לישראל והדין והעונש למצרים מ"מ איך שלטו ב' מדות דחו"ג כאלה שהן ב' הפכים מן הקצה לקצה ברגע א', והעיקר במכות בכורות שלטו ב' מדות דחו"ג בהתכללות א' ברגע לנגוף למצרים ורפוא לישראל כו' (ומשמע דב' מדות אלה מדה א' הי' דמכח הדין למצרים נמשך החסד לישראל כנ"ל, או שבסיבת אור החסד לישראל להצילם ולהוציאם מקליפ' דנש"ט נמשך הדין דמכ' בכורו' למצרים כו'). ובאמת כפי הפשוט בפי' נגוף ורפוא קאי הכל על מצרים²⁴ כמ"ש ונגפתי את מצרים נגוף ורפוא כו'. והענין הוא כפשוטו משום דכל המכות הי' דין קשה בתחלתו וסופו חסד ורחמים כי הי' פרעה מבקש ממשה להתפלל להסיר מעליו המכה ונגע והתפלל משה ונענה, אף שזה הי' כדי להכביד את²⁵ לבו כו' ולמען יספר כו' עכ"ז לא הי' הדין הקשה בכל המכות לתכליתו רק לשעה לבד, וזהו נגוף ומיד רפו"א למצרים. והטעם הי' להראות לפרעה דק"נ שמקבלים מדינין וצמצומי' דאחוריים דשם אלקי', שבחי' החסד גדול כחו לעשות כרצונו לבטל לדין קשה, והוא חסדים דשם הוי' שגובר על בחי' גבורו' דשם אלקי' וכמ"ש וידעו מצרים כי אני הוי'²⁶, דבחי' החסד שמושל על שם אלקי' וממילא כל כחו' הדינין שנשתלשלו משם אלקי' למטה מטה מתבטלים לגמרי מפני שם הוי', והן הי' ענין המכות בדין קשה לשבור אותם בתוקף הגבורו' העליונו' ולהמתיקם מיד בחסדים דשם הוי' ע"י תפלת משה להראותם ששם הוי' עיקר והריוח והצלה שהי' ע"י תפלת משה אחר מעשה הדין הקשה גדול כחו מגוף הדין כו', והי' זה יותר לפלא גדול בעיני פרעה וזקיניו מגוף המופתים במכות שגם חרטומי מצרים יכלו לעשות כן, רק