סט, ד

ופושעים ומורדים כו'. ונמצא השמחה הוא הגילוי מן ההעלם וגם ההמתקה של הדיני' וצמצומים כו', וכמ"כ עד"מ כללות נש"י בהתגלות אהוי"ר מבינה שבנפש מאחר שהיו תחלה במיצר²⁴ ומצוק כו' כתיב אם הבנים שמחה וד"ל. וזהו הטעם דכתיב עבדו את ה' בשמחה דוקא שהוא גילוי אלקות בנקודת הלב לאחר היציאה מן המיצר כנ"ל, וזה שארז"ל בכל פ' העיבור²⁵, אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו', פי' בשעה שכנס"י הם בקטנות המוחין מאד בבחי' עיבור במעי אימא כנ"ל שהוא המיצר והמצוק²⁶ ומתגברים הדינים כו' ונתמלא עליהם עברה וזעם כו', עכ"ז יהי' כל צרכיהם לפניך כו' וד"ל. [ו]עד"ז יובן תחת אשר לא עבדת בשמחה ו[ב]טוב לבב דייקא, ועבודה זו קאי על מעשה המצות שצריך להיות [ב]שמחה דוקא כשעושה המצוה, ויש להבין מאחר שהמצוה עבודה הי[א] לקיים דבר המלך לבד מה הצורך להיות שמח בעשייתה כו', אך הענין הוא לפי שהמצות נק' ארחות הוי'²⁷, שהקב"ה מקיים בעצמו כל המצות כידוע בדרז"ל שהוא מניח תפילין²⁸ ומתפלל²⁹ ועושה צדקה³⁰ כמ"ש אני מדבר בצדקה³¹ כו' וכמ"ש במ"א, ולכך אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו³² וכמ"ש מצותי³³ כו' וד"ל, וידוע [דרמ"ח מ"ע³⁴ הן רמ"ח אברי' דמלכא³⁵ כו' שהרי מצות ה' במה שהוא מניח תפילין וכדומה הוא הגבה] מאד נעלה מכל השתלשלות דאצי' בבי"ע, וזהו אשר קדשנו כו', וא"כ כשאינו שמח במעשה המצוה הוא רק בבחי' עיבור למעלה רק להוסיף האור באצי' עצמו, אבל אינו יורד האור בגילוי בבי"ע [ב]בחי' לידה כנ"ל, אבל ע"י השמחה מתגלה בבחי' לידה וזהו תחת אשר לא עבדת כו' וד"ל.

והנה כתיב הקל קול יעקב³⁶, מה שלא יוכל להוציא מן ההעלם לגילוי בנקודת הלב בתפלה [ו]בשמחה של מצוה יוכל להוציא מן ההעלם ע"י הקריאה בתורה אחר התפלה, והטעם הוא לפי שהקורא בתורה קורא [בשמותיו³⁷ של הקב"ה, ולשון קריאה הוא כאדם הקורא לחבירו שמביאה לגילוי מן ההעלם והמרחק שהי'] בתחלה כו'. כמ"כ עד"מ באותיות התורה קורא הוא לאור א"ס ב"ה הגנוז בח"ע כי אורייתא מחכ' נפקת³⁸ כו', והרי הוא ית' בא לידי גילוי בכללות נש"י בלבבם כשקוראי' באותיות התורה שבכתב שהוא גנוז בהם בהעלם כידוע מפני שבאתעדל"ת דנפש האלקי' למטה נעשה אתעדל"ע³⁹ והקב"ה יושב וקורא כנגדו⁴⁰, דהיינו שגם באצי' נמשכים בחי' מוחין