נח, ג

בכל נפש מישראל. וענין לאלקי' ידוע שהוא כח הפועל בנפעל ממש והיינו בבחי' או"כ כמו שהכלי מעין ודוגמת האור והיו לאחדים ממש כידוע. [oldpage_פה] ּ כמו"כ הארת אור א"ס ב"ה העצמיו' הנק' קדוש מאיר בנפש המוגבלת בבחי' אור וכלי והיו לאחדי' כמו כח הפועל בתוך הנפעל, והיינו להיות הוי' שהוא הקב"ה לאלקי' בתוך הנפש ממש, ואיך יהי' בחי' קדוש ומובדל בתוך הנפש המוגבלת כו', אין זה אלא ע"י המצוה שהוא אבר דמלכא ממש. וכמו שע"י האבר יכולין להמשיך כל עצמיות האדם¹⁷ כו', והיינו¹⁷ כשקורא בתורה, ואז הקב"ה יושב ושונה ג"כ כנגדו¹⁸ ממש, וכל התורה שמותיו¹⁹ כו' שעיקרה בבחי' אצי'²⁰, כמו אדם כי יהי' בעור בשרו²⁰ כו' נגע שהוא אדם דאצי' כי יהי' צמצום בעור ובשר כלים דאצי' כו', וכיוצא בזה כל התורה הוא בבחי' אלקות ממש כו'. וזהו שיושב ושונה במוחין דאצי' שזה כשר וכו' וא"כ בשעה שלומד האדם דבר ההלכה אז שורה במוחו ממש מוחי' דאצי' כמו שההלכה היא בבחי' אצי' וד"ל. וההשראה הוא בבחי' כח הפועל בנפעל ולא בבחי' מקיף וד"ל. וכן כשמניח תפילין באתעדל"ת גם הקב"ה מניח תפילין אז מאיר בנפשו האלקי' בחי' תפילין דמארי עלמא²¹ ממש וד"ל. וכן בהתעטפו בטלית הגשמי כמו"כ מתעטף הקב"ה בטלית²² כמ"ש עוטה אור כשלמה²³ כו', נמצא מצות הוי' שהם טליתו ותפיליו ותורתו שהם מבחי' עצמיות אוא"ס ב"ה בחי' סוכ"ע, מאיר בנפש האדם בבחי' או"כ בשעה שהוא עושה המצוה וזהו להיות הוי' לכם לאלקי' וד"ל.

והנה ההפרש שבין מצות דאורייתא למצות דרבנן, שמצות דאורייתא הם מבחי' או"פ ומצות דרבנן הם מבחי' או"מ, וזהו עריבים עלי ד"ס, וצריך להבין תחלה ענין או"פ ואו"מ²⁴, דהנה אור פנימי הוא מה שנכנס בתוך אופן מהות הנפש לחיות ממש כמו המאכל שמחי' נפש האדם, שטעם המאכל מחזיק מהות הנפש ותאיר אורה ביותר תוקף ועוז, וקיום הנפש מטעם המאכל כו' אינה מובדלת בערך אלא קרובי' הם והיו לאחדי' כו'. אבל הלבוש שאדם מתלבש בו א"צ כלל לקיום נפשו לחזקה, ואין בלבוש שהוא דומם מצמר ופשתים כח וחיות להחיות הנפש, אך מתלבש בו האדם בשביל שמירה מהיזק גופו שלא יוזק בקרירו' ואין בו אלא השמירה לגוף שלא יכנס בו הקרירות אבל אין הלבוש מחי' כלל את הגוף. ומ"מ מבואר במ"א שיש בהלבוש