נב, ג

התשוקה להוי' שאין לו תחלה והוא בחי' אור א"ס ב"ה¹⁰, אבל החכמה וההתבוננו' ביחו"ע ויחו"ת איך שהז' רקיעים שבכל עולם לפי ערכו בטילים באחד כו' היא המוציאה העלם הרצון לידי גילוי שיחפוץ להדבק בא' בלי שום טעם והתבוננו' כלל והוא ענין ואהבת עתיד כו', שע"י החכמה שבשבחי פסוקי דזמרה וברכת יוצר אור תגיע לבחי' ניצוץ האלקי שהוא הכרח האהבה והרצון מאליו מצד עצמיותה כנ"ל לא מצד הטעם שע"ז ואהבת בלשון ציווי¹¹, לפי שבהעדר החכמה תבטל האהבה כנ"ל וד"ל, אבל האהבה שע"י ציווי החכ' תמשיך גילוי הכרח האהבה מצד עצמיו' כנ"ל והוא ואהבת לשון עתיד וד"ל (והרמב"ם¹¹ הי' לו נשמה גבוה והתפעלותו ע"י התבוננו' סבור הי' שמחמת התבוננותו והשגתו [oldpage_עו] ּ לבד היתה עוצם התפעלותו ואינו כן שהשגתו לא הי' רק גרמא בעלמא להוציא מן ההעלם כנ"ל¹² ).

וזהו שבק"ש הוא יחוד אצי' בבריאה דהיינו המשכת ותנועת ניצוץ אלקות מצד העצמי' שלה המקושרת במקור חוצבה בבחי' אצי' כו' כשמתגלים ע"י החכ' והשגות באלקות נק' יחוד הארת אצי' בבריאה טוב שבנוגה כנ"ל וד"ל. אבל בברכת יוצר אור אע"פ שההשגות בשבחי' הם מאד נעלים ונק' היכלות דבריאה שאין בהם תערובות כלל כשהם מופשטים מכל גשם להיות מתגדל מהם הלא דבר הוא שזהו בחי' נוגה להתהפך כו' וד"ל, עכ"ז בבחי' בריאה הם בלא הארת בחי' אצי' בהם דהיינו התקשרות מצד עצמיות כמו המשכת בן אל האב שהוא רק מפני שהוא נלקח ממנו ואינו יודע שום טעם בשבחי אביו וכל העתים שוות אצלו, ואפילו יראה חסרונות באביו לא יוגרע ההמשכה כלל כו', אבל העבד או אפי' התלמיד יהי' התקשרות שלו רק לפי אופן קבלתו מן הרב וכו', והוא התהוות עצמותו כנ"ל וד"ל. ועכ"ז יש יתרון בגילוי הרצון ע"י חכמה יותר מכמו שהי' בלא חכמה כמו בשעת ק"ה¹³ כידוע, להיות כי חשך הנוגה שרואה יש ודבר מסתיר מאד הגילוי תשוקת הרצון שלא תבא כ"א לעתים רחוקים, אבל ע"י החכמה הרי בירר הרע מן הנוגה ואף שיראה עולם ומלואו הרי מבין ומשיג שהם בטלים למקורם כו', ולכן תתחזק הרשימו כל היום שלא תחשיך רע דנוגה רק מצד החכמה כו', אבל מצד הרצון מפני העלמו מחושך הנפש השכלית דנוגה אף שהיתה מתגלית אין רשימו שלה חזק כלל שמיד יסתירנה העולם וד"ל.

והנה ההפרש שבין פסוד"ז וברכת יוצר שזה נק' יצירה וזה בריאה ושניהם בסידור שבחיו שהוא עיקרא ושרשא