רט, ד

היום לה' [היום] לא תמצאוהו בשדה⁶ ששת ימים תלקטוהו⁷ וביום הז' שבת לא יהי' בו כו' עד ראו כי ה' נתן לכם השבת⁸ ע"כ הוא נותן לכם ביום הוי"ו לחם יומים כו'. הנה מכ"ז משמע שלא הגיד להם משה פ' שבת משנצטווה לומר להם עד שא' ו[י]הי ביום הששי כו', שאז ששאלו לו מה זאת א"ל הוא אשר דיבר ה' שנצטוויתי לומר לכם (כפרש"י). הרי פ' המן עם פ'⁹ מצות השבת בזמן א' ובבת א' נאמרו מאחר שלא הזכיר להם משה מצות השבת עד שא' להם פ' המן, וא"כ מוכרח לומר דשרש א' הוא למצות שבת עם מצות המן. ולכאורה משמע ממה שלא ירד המן ביום השבת כמאמר היום לא תמצאוהו בשדה כו', וביום הז' שבת לא יהי' בו, א"כ הרי המן היפך ענין מצות השבת שמפני זה לא ירד בשבת. אך הנה¹⁰ הענין הוא דאדרבה ממה שלא ירד המן ביום השבת זה הי' הוראה גמורה ששרש המן עם השבת א[חד] הוא ממש ע"כ לא ירד שפע המן בשבת (כמשי"ת), והוא לפי שעיקר ומקור של השפע דמן בכל הוי"ו ימי' דחול, הוא ביום השבת שנמשך על כל הוי"ו ימים דחול כמו שהשבת הוא שרש [ו]מקור השפע לכל הוי"ו ימים¹¹ דחול כו'. וכמו שבשבת א[מר] כי בו שבת וינפש¹² שנק' נייחא דרוחא¹³ במניעת ירידת השפע למטה, כך גם המן לא ירד בשבת. ואמנם בחי' מנוחה זו ה[י]א סיבת ירידת ההמשכה הכללי' לכל הו' ימים דחול דוקא כמ"ש ויברך אלקי' את יום הז'¹⁴ כו' דעיקר ומקור הברכה בשבת הוא.

וביאור הענין הנה תחלה יש להקדים במה דשרש ענין השבת והמן א' הוא, היינו במה ששניהם הם בבחי' ומדרגה שלמעלה מן הזמן ומקום שזהו למעלה מבחי' השתלשלו' העולמות מאין ליש כידוע, דהנה בשבת א[מר] אז תתענג על הוי'¹⁵ למעלה משם הוי' כו', וידוע דד' אותיות דשם הוי'¹⁶ יו"ד בחכ' וה"א בבינה וי"ו מדות ה"א דיבור והן כללות ע"ס דאצי' (וקוצו של יו"ד הוא בחי' הכתר¹⁷ ) ולמעלה משם הוי' דע"ס כו'. והענין הוא כידוע בשרש ענין השבת כי בו שבת מכל מלאכתו¹⁸ כו', שהוא השביתה והמנוחה מן כל¹⁹ ההשתל' הנמשך מן הע"ס בכלל ובפרט שנק' נייחא דרוחא, שגם בחי' הרצון והחכ'²⁰ שובת ונח ועולי' למעלה במהו"ע דא"ס ב"ה כמ"ש כי בו שבת וינפש