רח, ב

השפע, פי' שבגמר קבלת השפע יותר תהי' תגבורת העונג, וזהו ויכולו לשון רבים ע"ש שכלתה וגמרה ההשפעה במשפיע ומקבל הנק' שמים וארץ כו' שאז גילוי תגבורות העונג ביותר כו'. וזהו שנק' כלה מלשון כלתה נפשי כו' בגמר²⁰ קבלתה השפע תתענג על ה' עד שתכלה נפשה בבחי' או"ח לתגבורת גילוי אור²⁰ של המשפיע הנק' טוב מאד ולאותו הטוב מאד תכלה נפשה מרוב תגבורת הגילוי כו' וד"ל. משא"כ בשאר ימי המעשה [הנה] הגם שהי' העונג בהעלם בכל שפע אור, אבל מאחר שעדיין נשאר באמצע השפע אין העונג בתגבורת ובגילוי כ"כ ולא תקרא בשם כלה כו'. וכידוע שהשפע הוא דבר בפ"ע והעונג שבו הוא מובדל ומרומם ממנה כמו עד"מ המשפיע שכל לתלמידו שעצם ההשפעה היא עבודה וטרח[א] ומה ש[י]תענג בהשפעתו אינו בשעת השפעתו כ"א אחר השפע שיתענג ממה שקיבל התלמיד כו', אך עכ"ז הי' גם בשעת השפע עונג רק שהי' בהעלם כו'. כן עד"מ בכל ו' ימי המעשה, כמו אור החסד דאצי' ביום ראשון וכל פרטיו מאחר שאין בו [oldpage_ש] ּ שלימות בלתי שאר האורות דימים הבאים אין בו גילוי העונג עדיין כ"א בהעלם לבד, ואפי' בחכ' שבכל יום ויום לא הי' בה העונג בגילוי [ו]בתגבורת דידוע דבראשית נמי מאמ"ר הוא²¹ פי' גם החכמה שהיא המוחין למדות בחי' עבודה וטרחא היא להשפיע מוחין לאור חסד כו' וד"ל, כי כל מאמ"ר הוא בבחי' עשי' וירידת השפע כידוע. וא"כ נמצא מכל הנ"ל שזהו כמשל העושה סעודה אחרי שגמר מלאכתו בנין או כלי וכדומה שבהיות[ו] עדיין באמצע מלאכתו לא קבל עונג ממלאכה אך היתה בהעלם ע"ש שעתיד להתענג בו כו', ובגמרו ונשלם כל הפעולה בכל פרטי' אזי יתעדן ויתענג בו ויתפאר בו לאוהביו וריעיו ויקראם לסעודה ושמחה כו'. וע"ד מ"ש²² יובן ענין סעודת הכלה דא היא סעודתא דחקל תפוחין כו', פי' חקל תפוחין הוא ענין עונג שימצא בשדה העליונה כו', והיינו ע"ש שכלתה נפשה אל העונג הגלוי שבמשפיע וד"ל.

והנה בסעודת היום החתן בא אל הכלה לסעודה ונק' סעודתא דעתיקא כו', כמ"ש וקראת לשבת עונג שהוא שהתענוג²³ העליון הוא נק' לסעודה אל הכלה כו'. והנה עיקר שם הסעודה נק' ע"ש מי שעשאוהו בשבילו דהיינו למי שמזמנים וקוראי' אותו אל הסעודה ולא ע"ש העושה סעודה כו'. ובזמן שהי' בהמ"ק קיים