רו, ב

להניע כרצונו כו'. וכן עיקר טעם ההפרש בין עבד לאדון ובן לאביו שימצא תכלית הביטול בעבד ולא בבן לאביו הוא מטעם זה להיות כי הבן הוא מעצמות האב וכל עצם לא יבוטל מפני עצמות כו', אבל העבד שהוא נפרד מהאדון שייך בו הביטול ממציאותו בהיות שכאשר יתבטל אז יבא לבחי' עצמו' האדון מה שלא הי' כן מתחילה משא"כ בבן שגם מתחלה הי' מן העצמות וד"ל. ובזה יובן ענין ביטול המציאות שבמלאכים בעלמא דאתכסי' הנק' נוני ימא¹⁸ כו', משא"כ בנשמות הגבוהות שאין זה מטעם שהנשמות הן מבחי' ארץ כו' שהרי הנשמות גבוהות מאד נעלה מן המלאכים כידוע. אך הטעם הוא מפני שהנשמות הם מבחי' זריע"ה שהיו בבחי' [oldpage_רצז] ּ עצמיות ע"כ לא הי'¹⁹ בהם הביטול במציאות כמו במלאכים כו'. אמנם צ"ל בזה דהנה גם הנשמות כשהיו בבחי' עיבור במעי הנוק' דז"א כו' היו בתכלית הביטול במציאות כמו נוני ימא ממש, שהרי עובר ירך אמו²⁰ הוא²¹ ואוכל ממה שאמו אוכלת²² וראשו בין ברכיו²³ בבחי' ביטול מציאותו שהוא כמו ההשתחוו"א' באדם הנפרד שמרכין ראשו למטה מרגליו של האדם²⁴, כן משתחווה הולד ראשו בין ברכיו, פי' אין לו חיים מצד עצמו כלום, והרי הוא כא' מאברי' וגם ראשו מקבל ממה שאמו אוכלת כמו שמקבלים רגליו כו'. וכמו שבנוני ימא הים מובלע בהם מכל צד כנ"ל, כן חיות הולד מתאחד בתכלית האחדות עם החיות של אמו עד שאינו דבר בפ"ע כלל, שהרי לא יוכל לסתור דברי אמו בעודינה בבטנה כו', וגם הבטן מכסה עליו מכל צדדיו עד שאינו נראה ליש ודבר בפ"ע כלל כו', וכמו שהדגים מובלעים בים והים מכסה עליהם כו', וא"כ גם בחי' עיבור יקרא בשם עלמא דאתכסיא [כמו הים], ולמה יהי' הפרש בין נשמות למלאכים. אך הענין הוא דעיקר ההפרש הוא מטעם הלידה כמשי"ת בעזר"ה.

אמנם ²⁵ צריך להקדים שגם בעיבור יש דבר נוסף בנשמות, משא"כ במלאכים והוא ענין לבושי הנשמות שהוא בחי' צלם, אך בצלם יתהלך איש²⁶, דהנה בשעת יצירת הנפש בחיבור הגוף עמה נוצרה בחי' צלם הנפש והוא למעלה מהנפש אפי' מבחי' חי' יחידה שבה. והענין הוא בהיות כי שהנפש והגוף המה ב' הפכים ממש ושיחי' הגוף מחיי הנפש הרוחניות נמשך לזה כח