קמא, ד

כמשל הנ"ל [בחקיקת הציור] של הלוח בשעוה והוא בחי' חותם וכדמותנו בכ"ף הדמיון כו' הוא חותם שאחר החותם דמות לדמות כו' הנק' אתוון מתגלפין כו' וד"ל. ועפ"ז יובן הטעם למה באתעדל"ת של נה"א הנק'¹⁶ יש מאין יהי' אתעדל"ע¹⁵ שבבחי' האצי' עצמו כידוע, לפי שהנפש הוא בחי' דמות דדמות האלקי כנ"ל ע"כ בהתעוררות הנפש איזה מדה או שכל כן יתעורר למעלה [oldpage_קפב] ּ בבחי' עצמיות הצורה האלקי' דאצי' כמשל הצורה הנראית במראה כו' וכמ"ש בזה"ק בענין מראה דמות כבוד ה'¹⁷ שהוא בחי' אספקלריא דלא נהרא¹⁸ כו'.

ואחר הקדמה זו יובן ענין הנ"ל בהפרד"ס שעילה ועלול היינו בכלים או בהיכלות¹⁹ דוקא כו', כי הנה כתי' למען יזמרך כבוד²⁰ ולא ידום כו' ומבואר ע"פ אלקי' אל דמי לך²¹ כו' וע"פ מזמור לדוד בהיותו במדבר²³²² יהודה כו' של"ב נ"ח שבמל'²⁵ דאצי' הנק' כבוד²⁴ מזמר ומשבח כלפי מעלה עצמיי' האצי' כו' קארי תדיר ולא שכיך²⁶ כו', וי"ל איך יתכן [ענין] השירה והביטול בבחי' העצמ[ו]' כי עד"מ באדם לא יתכן לומר שהדבור שלו מתבטל במציאות לגבי המח' והשכל כשנשתתק מלדבר כו', שהרי השתיקה היתה ע"י הבחירה ברצון נפשו וכשירצה ידבר ואין זה ביטול מאחר שכחות הנפש מתאחדים עם הנפש בעצמו' וד"ל²⁷, וכמו שלא יתכן לומר הביטול על היד לגבי הגוף כו'. וכמ"כ יש להפליא איך יתכן לומר בבחי' דבר ה' שמחי' כל העולמות שהוא מזמר בבחי' תשוקה וביטול²⁸ כו', אך הענין הוא דבאמת בכל עילה ועלול יתכן ענין התשוקה והביטול דוקא בכל עלול כלפי העילה שלו מאחר שהעלול נמשך מהעילה דרך משפיע ומקבל מוכרח שיהי' תשוקת המקבל תמיד אל המשפיע לקבל וא"ל²⁹ יהי' העדר והפסק שפעו מן העילה כו', ומטעם זה כל עלול דבוק [תמיד] מחציו ולמעלה בעילתו³⁰ כמ"ש בפרד"ס שם. ויובן [זה] עד"מ השפעת שכל הרב לשכל התלמיד כידוע ששכל התלמיד עלול הוא וצריך תמיד לקבל השפע ע"כ א"א לו בלתי תשוקה והעלאה מתחלה להדבק וליכלל בעילתו המשפיע כו'. ואמנם למעלה מבחי' עילה ועלול לא יתכן התשוקה וההעלאה כלל, כי כמו הבן אל אביו שנלקח מעצמיות האב והם מהות א' ממש כידוע איך יתכן לומר שסיבת ההשפעה מן האב