קטו, ד

מבחי' ג"ר שבו שאינו מלובש באור אימא כלל [וכלל]. וביאור הענין, הנה ידוע בכללות ענין ההפרש בין מוחין דאבא למוחי' דאימא¹⁰ שזהו בחי' רו"ש שהמה ב' הפכים כאש ומים ממש, שההתפעלו' ברשפי אש [התשוקה] הנולד בלב מבינה שנק' אימא¹¹ שהיא ההרגשה¹² והקליטה במוח בינה בהסבר הדבר הוא בחי' רצוא וצריך שיהי' בחי' ביטול התשוקה וביטול ההשגה בתחלה כענין מה פשפשת¹³ כו', אז יומשך בחי' אור אבא שהוא [בחי'] ראיית השכל שהוא למעלה הרבה מן ההשגה והבנה כידוע בענין אינו דומה שמיעה לראי'¹⁴ כו', כי כשרוא[ה] פני המלך מתבטל בביטול עצמי שלמעלה מן השגה וטעם לגמרי והוא בחי' שוב כמאמר אם רץ לבך שוב¹⁵ כו', שאחר הרצוא ע"י [ה]השגה שוב [ב]בחי' ביטול דראי' דחכ', והוא ענין תשו"ע תשוב ה'¹⁶ דבחי' רצוא דבינה ליכלל באור אבא בבחי' שוב שזהו היפוך בחי' הרצוא עצמו לבחי' שוב דהיינו שתשוב רשפי אש התשוקה שבלב ומוח בינה להיות בבחי' ביטול דחכ' כו', ובזה נתקן בחי' גבורות דאימא ונמתקו בחסדים דאבא ויוכל לבא בה השפעת אור אבא (עד"מ [ב]תשוקת הנוק' לגבי דכורא קודם היחוד וכאשר מקבלת השפע אתבסמת נוק'¹⁷ ונופל התשוקה¹⁸ (וגם בשעה שצריך המקבל לקבל השפע מוכרח שיעצור בעצמו רשפי אש התשוקה כי אם יהי' בהתגברות תשוקתו¹⁹ ברשפי אש ביותר לא יוכל להתקבל בו השפע של המשפיע), וז"ש ההופכי הצור אגם מים²⁰ כו' דמ"ן דנוק' שהי' בבחי' גבו' דאש נהפך למי החסדי' כו'. אבל אם אין תיקון ומיתוק הגבו' דאש דרצוא להתהפך לשוב אלא הי' הכל בבחי' רצוא הי'²¹ מסתעף מזה ב' דברים א' שאין האור השפע דחסדי' דנה"י דאבא מתקבל בבינה כלל, וממילא יסתעף שיסתלק אור התפעלות ההשגה דבינה לבא²² הנ"ל ויפול הנופל בבחי' גבורות קשות דאש זרה היפוך המנגד לגבו' דקדושה (והיינו פר"ש חגיכ"ם²³ שהחג הוא התלהבות²⁴ השמחה [ב]רצוא דהשגה דבינה וכשאין נמתקין