עא, ב

באותיות מחשבה ועיון כו', ואח"כ הולך ומתקצר ומתצמצם עד שנעשה באותיות קצרים מאד לפי אופן [צמצום המדה בלבד ואמנם עכ"ז ממהות שכל הוא עדיין. אך להיות כי נתצמצם כ"כ לפי אופן] המדה אזי יש בו משיתוף והתחברות שניהם ממהות השכל וממהות המדה, אבל הוא בתכלית הקטנות של השכל ותכלית המיצר ולגבי המדה הוא שרש ומקור להגדילה ולהרחיבה אח"כ בהעלם כו' כי כשתתגלה המדה תסתתר גם היא בה כידוע וד"ל. ועד"ז יובן ממש בעבודת ה' בתפלה לפעמים ההתבוננות דאם הבנים⁶ הי[א] מתיישבת⁷ במוח היטב להעמיק בגדולת ה' כו', אך עורף הוא רצון דקליפה חומר הגוף מעכב הלידה שהוא היציאה של המוחין אלו לגרון לבא בגילוי הלב כו' ונשארת במוח התפעלות המדה בבחי' עיבור תלת גו תלת⁸ ראשו בין ברכיו⁹ כו' כמ"ש במ"א, והיינו חבלי לידה דפרעה המעכב כו'. ואמנם כשהמוחין יוצאין מהעלם העיבור ובאים להתצמצם בגרון היינו שבאים לבחי' ממוצע בין ההתבוננות והתפעלות האהבה ואז הוא תכלית המיצר של התרחבות ההתבוננות כנ"ל, ומחמת המיצר והצמצום דגרון כשבאים בגילוי אח"כ בלב וחזה כו' אזי הם כדוגמת שאון רעש מים רבים כשמסתירים ומעמידים אותם במסך ואח"כ בפתע פתאום יעבירו המסך כמ"ש במ"א, שזהו סיבת קיבוץ האורות ומוחין דאו"א בחזה דז"א ברעש באה ההתלהבות בלב כו', והיינו מסיבת המצר שלהם בגרון בתחלה יוצאים אח"כ ברעש כו' וד"ל. וזהו אם הבנים שמחה¹⁰ פי' כשמוחין דאימא מסתיימים בחזה הלב ברעש כנ"ל אז כנס"י נק' שמחה להיות כי מל' יוצאה מבחי' נקב החזה מאחורי[י'] ולכך נק' נקבה¹¹ כידוע והוא בחי' אחוריים דז"א, ונק' כלת משה¹² בבחי' פנימי' ז"א כאשר עדיין מקבלת ג"כ קיבוץ גילוי אורות דאו"א בחזה הלב כו'. והוא ההפרש בין פנימיות הדבור לחיצוניות הדבור, דהיינו האמירה בהבל הלב מהחזה בתגבורת שהוא המקור וכח המדבר כו' נק' פנימי' הדבור והוא לב דכנס"י הנק' [oldpage_קד] ּ שושנה¹³ עילאה שנמשלה לשושנה גשמיות שבין החוחים¹⁴ כו' שהי' בחי' חיצוניות הדבור בה' מוצאות שהוא כבר כשיצאה מבחי' נקב שבחזה מאחוריו כו' וד"ל. ולכך כשהמל' בבחי' פנימיות ז"א נק' שמחה מפני שאם הבנים שמחה אז ג"כ בקיבוץ המוחין ברעש מחמת יציאתה מן המיצר דגרון כנ"ל וכמשל שמחת מי שיצא מבית האסורים. וכן ענין השמחה בכ"מ הוא תגבורת הקיבוץ והאסיפה מגבוה לנמוך¹⁵ כו' שלא לפי המדה