נז, ב

ילך הכח כ"א כפי אשר נמשך מהיד, עכ"ז אין בחירה ביד לשנות התנועה מאחר שנפרדת ומרוחקת היא ממנה כו'. משא"כ תנועת האצבע מכח היד שיש בחירה ביד לשנות תנועת האצבע בכתיבה מאופן לאופן. והענין הוא מפני שתנועת האצבע הנמשכת מכח היד יש להם ערך זה לזה שהאצבע חי הוא מן הכח, ואף שהוא התפשטות חיות הכח שביד לבד ולא עצמיותו, אבל הוא התפשטו' העצם ונק' בחי' מל' שבו ולכן ישתנה ההתפשטו' לפי שינוי העצם שהוא הכח שביד באופני הכתיבה וד"ל. אבל הכח המלובש באבן מאחר שכבר נפרד ונתרחק מהכח שביד ואינו בחי' התפשטו' ראשונה של כח היד להקרא התפשטו' העצם לכן לא ישונה מפני שינוי העצם כו', ואף אם ירצה כח היד באופן אחר הכח יוליך את האבן כמו שנמשך. וא"א לומר שההולכה והתנועה שמוליכו באויר אינו מאיר בו כח היד כלל, מפני שמובדל הוא ממנו כו', שהרי הולכת הכח למעלה ולא למטה הוא מכח היד שהמשיך כך כו', הרי הולכה זו שבאויר היא המשכת כח היד. אבל הענין הוא שהתפשטו' כח הולכה מן כח היד הוא בחי' מל' שבו בראשית יציאתו כו', ולכן יוזרק למ[על]ה ולא למטה רק כפי כח היד שהמשיכו כו', אבל כשמתרחק הלא אז הכח מוליך מעצמו וכבר נפסק הארת כח היד, אלא מרחוק בדרך הסתר ומקיף מאיר בו התפשטו' ראשונה של כח היד להוליכו למעלה דוקא כו'. ונמצא שתנועת האבן הוא בחי' התפשטו' דהתפשטות כח היד וכבר רחוק הוא מאד מכח היד ולכן לא ישונה כו', אבל כח היד בתנועת האצבע כל שעה שהאצבע מתנענע מאיר בו כח היד העצמי וה"ז בחי' התפשטותו לבד וד"ל. וכן הבל הדבור כל שעה מתפשט מכח הדבור העצמי לכן ישונה הדבור כפי רצון כח הדבור וד"ל.

[ב] וע"פ משל זה יובן ההפרש של חיות או"פ לחיות או"מ⁷, דהנה בכח הולכת האבן באויר שנמשך מהתפשטו' ראשונה של כח היד, שהתפשטו' ראשונה מאיר בו בבחי' מקיף מרחוק כנ"ל, וכן תנועת האבן הדומם שהאבן מניעו בבחי' מקיף כנ"ל בשניהם אין גילוי הפעולה ניכרת בכח הפועל כלל כו', דהיינו מה שהאבן הולך באופן כזה לא ניכר אופן הולכה זו בכח המוליכו מאחר שהוא מקיפו מבחוץ אין בו גילוי, אלא שהוא כח מניע לבד, אבל שילך בהולכה כזו לא נגלה ונראה בו כלל. משא"כ חיות האצבע הנגלית באצבע הרי החיות עצמו מתגלה באופן הכתיבה, וכאלו החיות עצמו הוא מאחר שהוא חי ממנו, ונעשה לאחדי' ממש והרי כח הפועל ניכר בפעולה וד"ל. וכן בכח המוליך האבן שנמשך מרחוק מהתפשטות ראשונה והוא ג"כ