נה, ג
והמאמר ההוא שבדבר ה' ורוח פיו ית' הוא מדת מלכותו ית' שקיבל מבעל המאמר שהוא בחי' דכר וסוכ"ע7 כמ"ש ויאמר אלקים נעשה אדם8 וכנז' בזהר דכל נשמתין ומלאכי' הוא מזיווג זו"נ9 כו'. והרי ידוע שהדיבור שהיא מדת מל'10 לית לה מגרמה כלום11 אלא מה שמקבלת מהמשפיע והיא כלילא12 מכל דרגין, דהיינו שבהדיבור מתגלה כל העצמיות אם חסדי' או גבורות מכל13 פרטי פרטיהם מקטנם ועד גדלם כו', וכן מאמר נעשה אדם נתגלה בדיבור מסוכ"ע אבל לא נתגלה רק מהות המדות לבד. ואע"פ שבודאי יש שכל למדות אבל הוא בהעלם ולא נגלה, כמשל דבור האדם שמגלה מצפוני לבו ויכול לגלות אהבה פשוטה בלי טעם ושכל כלל אף שבודאי יש לו טעם ושכל לאהבה זו והוא המוליד האהבה בלבו כידוע אבל לא נגלה השכל בדבור, וכשירצה יגלה בדבור שכל וטעם לבד בלא מדה כלל אף שבודאי אותו השכל הנגלה בדבור הוא טעם לאיזה מדה והרי המדה כלולה בו אבל לא נגלית המדה והיא בהעלם ובחי' מעבר לבד בדבור ועיקר הגילוי אינה אלא השכל והטעם שבדבור כו'. ובגילוי האהבה בדבור הוא להיפך שהשכל להמדה הנגלית הוא בבחי' מעבר לבד כו' והוא כמשל הלבוש ממש שמכסה האדם לבל יראה גופו, כמו"כ השכל מלובש ומכוסה בהמדה הנגלית דהיינו שהלבוש שהוא המדה נראה ונגלה והשכל נעלם בו כו', וכן בגילוי השכל והטעם הוא בהיפך שהמדה שבהטעם הנגלה מוסתר ומכוסה בלבוש הטעם כו'. וכ"ז תלוי בהשפעת המשפיע בגילוי הדיבור, אם ירצה להשפיע מדה יהי' עיקר הגילוי מדה והשכל והתענוג וכל פרטיהם יהיו נעלמי' ומלובשי' בהמדה, ואם ירצה להשפיע שכל וטעם יהי' עיקר הגילוי הטעם וכל פרטי המדות [יהיו] כלולים [oldpage_162] ּ ומלובשים בו בהעלם כו'. וע"פ משל זה יובן כמו"כ בהשפעת נפש האדם מסוכ"ע חי העולמי' הנק' ז"א דאצי' לא הי' עיקר ההשפעה רק מדות לבד ולכן נק' אדם14 כו' והשכל וכל הפרטי' נעלמים בו (כמו שאדם דאצי' הוא רק ו"ק15 אף שיש בו מוחי' הנמשכים מאו"א כידוע, אבל עיקר הגילוי הם המדות כו'). אבל מאמר תדשא הארץ שבגילוי דבר אע"פ שנשתלשל להיות כח מצמיח תבואה גשמי' עכ"ז הרי אנו רואי' הנגלה בתבואה הוא הטעם והמתיקות, מפני שבמאמר תדשא הארץ שהוא כח המשכה אלקי' מאותיות מדותיו ית' כמ"ש ויאמר אלקים וכידוע נגלה שם ג"כ הטעם והמתיקות רוחניי' מאד והוא מהשפלת חיצוני' בינה עילאה דאצי' הנק' טעם כו', וכמשל הנ"ל שיוכל להיות בגילוי הדיבור גילוי שכל וטעם בלי מדה ואע"פ שבדבור מתגשם השכל והטעם עכ"ז כמו שהטעם הוא במשפיע הרי הוא גבוה ונעלה מהמדות שבמשפיע וד"ל. וכמו"כ אע"פ
הערות
- 7. בחי' דכר וסוכ"ע : ג: סוכ"ע.
- 8. ויאמר אלקים נעשה אדם : בראשית א, כו.
- 9. נשמתין ומלאכי' הוא [ג: הן] מזיווג זו"ן : ראה ע"ח (שער מ"ן ומ"ד) של"ט, דרוש ד. ביאורי הזהר אמור פא, ג. פינחס קטז, ד. קיח, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשנד. וש"נ.
- 10. שהדיבור שהיא מדת מל' : נסמן לעיל לד, א.
- 11. מל' לית לה מגרמה כלום : ראה זהר תולדות קלה, סע"ב. הנסמן במאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' כד. לקמן פ' בא צו, ד.
- 12. כלילא : ג: כלולה.
- 13. מכל : ב: וכל.
- 14. ז"א. . נק' אדם : ראה ע"ח (שער רפ"ח ניצוצין) שי"ח, פ"ה.
- 15. ז"א. . ו"ק : ראה ע"ח (שער המוחין) ש"כ, פ"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.