נב, ב

התפיסא וההשגה ביטול הנבראי' למקור חוצבם ושהוא ית' מהווה ומחי' אותם מאין ליש, נמצא שאהבה הנולדת מחמת ההתבוננות זו היא עיקרה מצד הנבראי' שהמה בטלים למקור החיים והנבראים הם מנוגה שנפלו בשבירת הכלים כו', א"כ גם החכמה המשגת ביטול הנבראים הוא מבחי' נוגה, שהרי אין השגתה אלא יש ודבר של הנבראי' כו', אך הוא הטוב שבנוגה שהוא עיקר השגת ה' הוא הביטול שלהם למקורם כו', וא"כ גם האהבה והתשוקה שנולדה מחמת טעם זה שהנבראי' בטלים ממציאותם הוא אהבה שנתחדשת מחמת טעם, ואין זה עיקר מהות ניצוץ אלקות, שהאהבה והתשוקה שבניצוץ אלקות להכלל במקורה אין שם התחדשות אהבה דהיינו שתהי' נולדת מחמת איזה טעם כו' אלא הוא בבחי' תמידי' מחמת עצמי' התקשרותה במקור חוצבה כמו עלי' והסתלקות אור השלהבת למקור האש היסודי שתמיד יתנועע⁹ מצד שעצמותו נמשך לשרשו כו', ולא יהי' בו שינויי' בזה שלא יתנועע אלא כשיניעוהו ע"י דבר אחר כו', ונמצא כשלא יהי' דבר אחר המניעו יתבטל תנועתו ויעמוד במ"א כו', אלא יהי' תנועתו בתמידות בלי אמצעות דבר אחר כו', כמו"כ תשוקת ניצוץ אלקות, מאחר שהוא חלק אלק' ממש ממילא יהי' תנועתו בתמידו' להכלל במקור החיים בלי אמצעו' ד"א שיניענו כו' וד"ל. אבל כשהתשוקה לה' תתעורר ע"י התבוננות איזה טעם מפני שהוא המחי' והנבראים בטלים כו', ה"ז כמשל ד"א המניע ומעורר תשוקת הניצוץ כו', שהרי אם יהי' הטעם בטל תבטל לפ"ע גם התשוקה מאחר שהיא נולדת עתה וד"ל. ועפ"ז יובן למשכיל שהנבראי' נק' טוב שבנוגה מפני זה, להיות כי מקבלין דין מן דין⁹, פי' שמתפעלי' בגודל התשוקה לה', מאחר שרואי' התהוות עצמותם מאין ליש ה"ז כד"א המניע כו', ולכן יהי' בהם שינויי' בתשוקת' פעמי' בתגבורת ופעמים בקטנות לפ"ע ד"א שהוא המניעם כו', שהוא בחי' חכמה שבהם המשגת התהוותם וד"ל. אך מובן שאעפ"כ א"א להתגלות ניצוץ אלקות אלא ע"י החכ' שהוא נפש השכלית שבאדם שמתהפכת לרע ג"כ להשכיל ענינים זרים כו', ובלעדי החכ' להכיר בוראו מצד שהוא מחי' הנבראים כו', הי' הסתלקות ניצוץ אלקות שהוא הרצון בלי טעם כלל לא¹⁰ הי' מאיר כלל בכלי הלב הגשמי שנמשך אחר הבלי העולם איך יהי' בו התנועה העצמי' להדבק ולהכלל (בלי טעם ביטול הנבראים כו', אע"פ שאינן בטילים רק שתהי' גודל