רפא

תענוג ונח"ר ממלאכתו אשר עשה איך ומה שהי' כוונת הבריאה. וז"ש ממלאכתו אשר ברא לעשות, כלומר לא ששובת מן העשי' לגמרי אלא ששובת מן הצמצומי' שהי' תחלה מבחי' אשר ברא ע"י ש' אלקים עד שיהי' בבחי' לעשות כו', דהיינו עד"מ אדם הפוסק מעשיית דבר מלאכת עבודה שאזי השכל והמחשבה שהיו נשפלי' תחלה בעשיי' המלאכה מתכללי' ועולי' בעצמותם, ולכן שבת¹² אותיו' תשב, ואז הוא גילוי התענוג בחי' סעודתא¹³ דע"ק שעתיק הוא מקור התענוגי'. והנה כתי' ושמרו¹⁴ בנ"י לעשות את השבת הגם דשבת¹⁵ מיקדשא וקיימא שלכן אין אומרי' בשבת ותתן לנו כו', אבל להיות השבת לדורותם שיתגלה מטה מטה להיות דר ביניהם, וגם לדורותם כפשוטו ל' נצחיית היינו שיתגלה מלמעלה מהזמן בזמן, כי בחי' השבת הוא עליי' בלמעלה מהזמן שלכן מוני' גם עכשיו כל יום שאחר השבת יום ראשון ואח"כ יום ב' כו' הגם שכבר עברו עידן¹⁶ עדני' אלא משום שכל שבת הוא באמת עליי' בלמעלה מהזמן, וההמשכה זו בבחי' זמן הוא ע"י ישראל מי¹⁷ שטרח בע"ש כו'.

ויש בזה ב' בחי' א' ע"י רעש גדול דנפש הבהמית ששרשו מאופני' המתנשאי' ברעש גדול, ועיקר הרעש הוא מחמת כי קק"ק¹⁸ הוי' צבאות שמחי' צבאי צבאות עליוני' ותחתוני' ואעפ"כ הוא בעצמו קדוש ומובדל כו', וב' ע"י ביטול היש דהיינו בכל מעשה המצות כמו צדקה שהנותן שהוא יש משפיע לעני האי"ן דלית לי' מגרמי' כו', ובאתעדל"ת אתעדל"ע נמשך גלוי אא"ס ב"ה בשבת, והגילוי הוא בב' בחי' מקיפי' ופנימיי', ע"י ביטול היש לאין גילוי פנימי' וע"י רעש גדול בחי' א"ס גילוי מקיפי'. ודרך פרט התפלה עצמה כלולה משתי הבחי' שלהיו' כח להתפלל הוא מבירורי מאכלי' שנהפכי' לדם בלב שבו תלוי החיו' וכל ל"ט מלאכו' הזורע וחורש¹⁹ כו' כולם המה לתועלת זה מזון ומשתה ולבוש להגין על הדם שלא יתקלקל כמו שלא יתקרר כו' והוא בחי' פנימי', ומה שאעפ"כ הוא ברעש גדול כח א"ס בחי' מקיפים כו'.