רס

כו' ופי' שהמחשבה נמשכת תמיד מהשכל וז"ש ונהר יוצא מעדן יוצא בתמידית מעדן הוא החכמה כו'.

והנה ענין קיבול השכר שלע"ל הוא בחי' התגלות עצמיו' עדן העליון כמארז"ל עין³¹ לא ראתה אלקים זולתך זה עדן יעשה למחכה לו והיינו לע"ל כו'. אמנם ענין גילוי זה הוא בחי' התגלות עצמיו' העדן³² שהיא החכמה ולא באמצעות הנהר הנ"ל שהוא בחי' אותיות המחשבה המלבישות את החכמה, כי תפיסת החכמה שבאמצעות המחשבה אינו ענין תפיסת עצמיותה של החכמה כי הרי אדרבה המחשבה מסתרת ומעלמת על השכל כנ"ל ואינה מגלית רק הארה בלבד כו', אלא ענין גילוי זה הוא התגלו' עצמיו' החכמ' כמו שהיא במהותה ועצמותה שהיא ביתר שאת ויתר עז לאין קץ ותכלית מכמו הגילוי שע"י אמצעות אותיות המחשבה, וכמ"ש בפע"ח³³ מעשה מהאריז"ל שנמנם רגע א' ונכנם אליו תלמידו הר"א ואמר לו שהשיג ברגע זו סודות עליוני' שאם הי' מגלה אותם הי' צריך להיות שהיית זמן ס' שנה, וזה יפלא לכאורה איך יכול לתפוס במחשבתו ברגע א' מה שצריך לומר בדיבור זמן ס' שנה, עם היות כי המחשבה היא כללית לגבי הדיבור היינו שמה שצריך לדבר בשעה יחשוב במחשבתו בזמן רבע או חצי שעה אבל לא בהפלגת הערך כ"כ מס' שנה לרגע אחת כו', אבל הענין משום שאופן השגתו הוא בחי' ראיית עצמיו' החכמה לא כמו שמתלבשת ע"י אותיות ולכן כשיצטרך להלביש חכמה זו באותיו' יצטרך גם מרגע א' של סקירת עצמיו' החכמה לחשוב ולדבר ס' שנה כו'. והנה ע"ד ואופן השגה וסקירה זו הוא שיהי' גילוי טעמי מצות לע"ל שזהו ענין שנאמ' עליו כעת עין לא ראתה כו' לפי שכעת מקבלים באמצעות המחשבה כו' וזה שילמד להם משיח כמ"ש בו הנה ישכיל כו' כנ"ל, והיינו בחי' גילוי טעמי מצות כמו שהן דהיינו פנימי' חכמתו וטוב טעמו ית' שיש לו ברצון של אותו המצוה, ולכן יצטרך להיות ע"י בקיעת הנהר הנ"ל דהיינו שלא להיו' אותיות המחשבה מסתירים אלא שיתגלה עצמיות העדן כמו שהוא בעצמותו כו'. וז"ש רז"ל על נהר פרת הוא דמעיקרא, פי' כי הנה מ"ש והנהר הרביעי הוא פרת היינו בחי' מל' דאצי' אלא שמ"מ הוא דמעיקרא כלומר אותו הנהר עצמו שיוצא מעדן כי שרש הדיבור בהמחשבה וכמ"ש שם³⁴ הגדולה לאה ושם הקטנה רחל פי' שם ה' קטנה רחל ושם ה' גדולה לאה שהן ב' ההין דשם הוי' בינה ומל' ואותו נהר הלז הוא שיבקע לע"ל כמובן מכל הנ"ל וד"ל.

והנה מ"ש לע"ל והכהו לז' נחלים ובקי"ס הי' לי"ב גזרים כו' הענין^*.