רנד

לתופסה בה כו' וד"ל). והב' הוא בחי' נקודת פנימי' המושכל עצמו כמו שהוא ממש ולא כמו שהוא מושג באמצעות המח' עיונית והוא הנק' בחי' ראי' והסתכלות בחכ' עצמה כמו שהיא וכמו שא' בזהר על בחי' החכ' בלשון הסתכלות כמו אסתכלנא⁸⁸ ברזא דחכמתא כו' וגם באד"ר⁸⁹ שא' ר' חזקי' מסתכל הוינא כו' וא' לו ר"ש נושא עון חמית ובודאי לא שמע⁹⁰ ר' חזקי' בראי' דנבואה בי"ג ת"ד דא"א דאצי' שהרי הנבואה⁹¹ אינה אלא בנו"ה דז"א דאצי' ולמטה בהתלבשות בבי"ע כידוע, אך בחי' ראי' והסתכלות זאת הוא בחי' ראי' והסתכלות דחכ' שנק' בשם ראי' אור העין, וכנ"ל בענין איזהו חכם הרואה את הנולד שאינו דומה שמיעה לראי' כו', דהיינו כל מה שיצטרך לבוא בהשגה עיוני' במח' במשך זמן רב רואה בראי' בסקירה והבטה א', וע"כ יוכל להיות דמה שיצטרך להביא אור החכ' שראה בבחי' ראי' והסתכלות בבחי' ההשגה במח' העיוני' ומשם ילבישנה עוד באותיות המח' עד שיביאה באותיות הדיבור שיהי' צריך שיעור זמן ס' שנה מה שראה והסתכל בסקירה והבטה א' בראי' דחכ' כו' וכמו שאם הי' צריך ר' חזקי' לפרט ולבאר בחי' התיקון הזה דנושא עון שיהי' מושג בהשכלת והשגת שכלי במח' עיונית עד שיהי' נתפס באותיו' המח' והדיבור הי' צריך לדרוש זמן רב כמו שנה או שנתים כו' ולפי שאינו דומה כלל שמיעה דבינה והשגה באותיו' המח' והדיבור לבחי' הראי' דחכ' כמו שכאשר הרואה כרך גדול בכל פרטי חלקיו וצריך לפרש לזולתו שבודאי יאריך בסיפורו כמה ימים וחדשים עד שיפרש ויבאר היטב כל מה שראה והראי' הי' בסקירה אחת כו', וכך יובן בענין מעשה הנ"ל במה שנזכר בשבחי האריז"ל שא' לתלמידו הרח"ו שמה שראה והשיג חכ"ע בסודות עליונים ברגע א' בשינתו צריך לשהות זמן ס' שנה להביא הדבר בדיבור ובכתב כי בחי' סקירת עצמיות חכ"ע כמו שהיא כשיצטרך להביאה ולהלבישה במח' ודיבור הרי מרגע א' שראה צריך לחשוב ולדבר ס' שנה ואין דבר זה גוזמא כלל כמובן מכל הנ"ל.