רנג

חכ' יש הפרש בין השגה דבינה שאינו רק מבין ומשיג את הדבר כו' ע"י הסבר הקרוב אל השכל אבל לא שמשיג בעצם מהות הדבר כאלו רואה במהותו אך בחי' אור הראי' דחכ' שרואה ומשיג בעיני השכל לעצם הדבר במהותו הרי אז מה שצריך להאריך כמה שעות וזמנים בדברים רבים להסביר לזולתו יהי' נתפס ברגע קטן בסקירה אחת, וזהו שאינו⁸³ דומה שמיעה לראי' שהשומע אינו משיג רק לפי מה ששומע הסבר הדברי' ולא יש לו השגה במהות הדבר ממש ע"כ צריך לשמוע כמה ימים ועדיין לא נודע לו מהות הדבר משא"כ הרואה רואה במהות הדבר ממש וברגע קטן רואה כל מה שיש בו מה שצריך לספר לזולתו ימים ושנים רבים כו' וד"ל, כמ"ש⁸⁴ בכתבי האריז"ל שפ"א נכנס אצל האריז"ל תלמידו הרח"ו ז"ל ומצאהו שהי' מנמנם ואמר לו האריז"ל שברגע זאת שהי' מנמנם הי' משיג ורואה בסודות עמוקות ביותר עד שאם הי' צריך לגלות אותם בדיבור ובכתב הי' צריך לשהות זמן רב ערך פ'⁸⁵ שנים כו' ולכאורה דבר זה פלא גדול איך יכולת המח' וההשגה לתפוס ברגע אחד מה שצריך לדבר או לכתוב פ' שנים, ואם מפני שאנו רואים דמה שצריך אדם לדבר שעה ושתים נתפס במח' במעט רגע⁸⁶ כמו ב' או ג' רגעים ומה שצריך לדבר יום אחד נתפס במח' עכ"פ בזמן יותר כמו רבע או חצי שעה עד שלערך⁸⁷ שנה צריך לחשוב ערך כמה ימים וחדשים כו', ואיך אמר שנתפס ברגע אחד כי הלא המח' אינה אלא כלל הדיבור ואין בפרט אלא מה שבכלל אבל הפרט דומה לכלל ולפ"ע ריבוי דברי הפרט כן ערך ריבוי הכלל אבל רגע לגבי ס' שנה אין זה לפ"ע הכלל לגבי הפרט כו'.

אך הענין הוא לפי שיש באופן ההשגה ב' מדריגות כנ"ל הא' אשר הוא נתפס ומושג באמצעות ענין המח' שזהו ענין השגת שכל הנתפס ע"י אותיו' המח' (ולאו דוקא אותיו' המח' הגשמיי' שמהרהר בהם גם מילי דעלמא דברים הפשוטים שאינם ענין שכלי אלא גם בחי' מח' העיוני' הרוחני' שנק' מחשבת שכל עיונית כשמחשב דבר חכ' שבמח' זו הוא עיקר תפיסת אור אותו השכל והסברא והוא מבחי' אחוריים דאימא ונק' ג"כ בחי' מל' דתבונה ששרשה בבחי' בינה עצמה שהוא כח השגת שכל להשיגו בהסבר העיון העצמי ואותו ענין ההשגה דבינה הוא אשר נתפס במח' רוחני' זו הנק' מח' עיונית שמעיינת בדבר חכ'