רנב

ע"י שהוא בחי' פנימי' התענוג שבפנימי' החכ' כו'] וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו זה עדן היינו לע"ל דוקא שיתגלה טעמי המצות וסודותיהם כנ"ל, ולכאורה י"ל בזה למה דוקא לעתיד יתגלה ולא עכשיו. אך הענין הוא דעכשיו מעלים ומכסה על פנימי' החכ' בחי' ההשגה שבמח' שנק' נהר כנ"ל בפי' ונהר יוצא מעדן, והיינו מה שפנימי' ועצמי' החכ' נתפס ע"י אמצעית כלי ההשגה באותיו' המח' שזה הלבוש של ההשגה מסתיר הוא ומעלים לבחי' נקודה פנימי' של החכ' כמו שהיא במהותה ועצמותה ממש כנ"ל. וביאור דבר זה יובן עד"מ הידוע מכח המוליד ההיולי שבטיפה שהוא רוחני וכלולה מכל האברי' שמתפשטי' אח"כ ובודאי מה שהאברים נגלים ונראים בהגשמה גמורה אין זה ערך לבחי' אור וחיות ההיולי שבטיפה שכלול מכל האברים ומ"מ שם נמצאו אך בחי' האור ההיולי מוסתר בהם אחר שנעשית גשם כו' כן ממש בחי' נקודת אור החכ' כמו שהיא בבחי' עצמותה ממש היא רוחני והיולי ומה שנמשך מאין רוחני זה בחי' ההתפשטות של מהות ההשגה באותיו' ממש במח' ה"ז כמו לבוש מעלים ומסתיר על בחי' נקודה העצמי' של החכ' אע"פ שמכחו נמשך השגת השכל שבא במח' וכמו שנראה בחוש שכח נביעת המעיין עצמו מוסתר ונעלם ע"י אמצעות הנהר המתפשט הימנו כי לא נודע גילוי מקורו מאין הוא נמשך ומתפשט מפני התפשטות הנהר שמכסה על מקורו אע"פ ששרש הנהר ממקורו הוא בא כמ"ש נהרא⁷⁶ מכיפי' מיבריך כו', וכיוצא בזה יובן איך שנקודת החכ' עצמה מוסתר ונעלם במחשבת השגת השכל המלביש את נקודת החכ' כי מה שנתפס אור החכ' ע"י אמצעי' השגה זו במח' אין זו תפיסת עצמותה ומהותה של החכ' כלל להיות כי מחשבת השגת השכל מסתרת ומעלמת על עצם נקודת אור החכ' והשכל ואינו נגלה כמו שהוא רק הארה חיצוני' ממנו הוא אשר נגלה ונתפס ע"י השגה זו אע"פ שמכח החכ' גם זאת ההשגה שבמח' באה מאין ליש כידוע שחו"ב⁷⁷ נק' תרין ריעין כדמיון מעיין ונהר או טיפה בולד וכה"ג כו', וראי' לדבר זה ידוע ממה דלא⁷⁸ קאים איניש אדעתי' דרבי' כו' גם ששמע והבין ההשגה אבל לא קאי על בחי' נקודה העצמי' שבשכל זה ששמע והשיג כו'.

ולהבין דבר זה בתוס' ביאור, הנה ידוע שהחכ'⁷⁹ נק' בשם ראי' והסתכלות ע"כ נק'⁸⁰ החכמי' עיני העדה כו' שהוא בחי' ראי' השכל כמו איזהו⁸¹ חכם הרואה את הנולד כו' ע"כ חכם⁸² עדיף מנביא וכו' וגם בבחי' ההשגה של כל דבר