ריא

ויקרא אלף זעירא

ויקרא ¹ אלף זעירא כו', אדם² כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. ויש להבין בזה למה תחלה דבר ל' יחיד, אדם כי יקריב, ואח"כ אמר ל' רבים תקריבו, הל"ל יקריב ל' יחיד כמו ברישא. וגם יש להבין מהו אדם כי יקריב ולא אמר איש, כמו שבכל הפרשיות נאמר איש כו'. ועוד מכם זה מיותר הוא, הל"ל אדם כי יקריב קרבן, מהו מכם כו'. אך הנה כתיב וזרעתי³ את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה, שהן בחי' ב' נפשות נפש האלקי' שנק' אדם, ונפש הבהמית נק' בהמה, וכמארז"ל אתם⁴ קרוים אדם והוא בחי' אדם תתאה שבמרכבה ופני⁵ אדם לארבעתן, וידוע דשורש כל הנשמות דאדם זה נמשך מבחי' אדם העליון דאצי' שע"ג הכסא שהוא בחי' ז"א שנק' אדם⁶ הגדול כו', וזהו כללו' ענין זה דאדם כי יקריב מכם דוקא, דהיינו בחי' אדם העליון שע"ג הכסא הוא המקריב בחי' נשמה דאדם התחתון, וזהו מכם שהן בחי' נשמות ישראל שנק' אדם תתאה וכמ"ש כמים⁷ הפנים לפנים כן לב האדם לאדם כו', אז מן הבהמה ומן הבקר כו', שהוא שרש הנפש הבהמי' תקריבו אתם קרבנכם וזהו קרבן שאתם מקריבים, אבל מכם אד"ם העליון הוא המקריב, וע"כ אמר ברישא כי יקריב ל' יחיד דקאי על בחי' אדם העליון, ובסיפא אמר תקריבו ל' רבים, דהיינו קרבן אחר שמקריבים לנפש הבהמית כו', כך הוא כללו' ענין פסוק הזה וד"ל.

ולהבין כל זה הנה יש להקדים תחלה שיש⁸ ב' מדריגות באתעדל"ע, הא' אתעדל"ע הבאה מצד אתעדל"ת דוקא (כמ"ש⁹ בע"ח דמתחלה הי' חפץ חסד ואח"כ תלוי במעשה התחתונים), והב' בחי' אתעדל"ע מצד עצמו שלא ע"י אתעדל"ת כלל, ובכאן מדבר במדריגה זו שאין אתעדל"ת מעורר אתעדל"ע, אלא אתעדל"ע מצד עצמו, שהרי אמר אד"ם כי יקריב שהוא אתעדל"ע דבחי' אד"ם שע"ג הכסא כו' מצד עצמו שמקריב ומעלה לנשמות שלמטה בימין¹⁰ מקרבת, גם שאין בהן אתעדל"ת מעצמם כלל. וראי' לזה ממה שאמר כי יקריב, כי זה משמע ענין מקרה לפרקים, כמו כאשר יקריב, ולא שזהו חיוב והכרחי תמיד, ואם כפשוטו