רי

על התוספת מה שגם אם לא הי' עושו⁵ הי' יוצא ידי חובתו והי' מקיים רצון הבורא ית' שנח"ר לפניו כשנעשה רצונו בעיקר המצוה כנ"ל, הנה גם אם עושה זה ע"מ לקבל פרס צדיק גמור יחשב.

ולזה ניחא ל' אל תהיו כעבדים המשמשין כו', כי כמו העבד שמוכרח לעשות לרבו דברי' המצטרכי' לו וכך ישראל מחוייבים לשמור ולעשות תרי"ג מצוה שצוה להם הבורא ית', ועל מצות אלו אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב גם בעיקרי הדברים שמחוייב לעשות לצורך רבו ע"מ לקבל פרס כנ"ל כי א"כ אינו עובד את רבו כלל, אכל על תוספי המצות שעושה אין כוונתו כלל, כי גם אם עושה ע"מ לקבל פרס מקרי צ"ג שהרי המוטל עליו חובה לשמש את רבו כהצטרכותו כבר קיים שלא בשביל שום תשלום גמול כנ"ל, וזה התוספת גם אם עושה ע"מ לקבל פרס מקרי צ"ג כנ"ל.

ולזה יתכן גם מה שאמר בלשון אל תהיו לשון עצה בלבד אל תהיו כו' ולא כמ"ש כאן בגמ' ר"ה בכורש דקרו לי' החמיץ כו' לפי שאו"ה תוהין על הראשונות משא"כ ישראל ולכן אף גם על עיקר המצוה כשעשה ע"מ לקבל פרס לא שייך לומר החמיץ בל' איסור רק על תהיו כו' אבל על התוספ' מותר לכתחלה וכברייתא דהאומר סלע זו לצדקה ה"ז צ"ג וד"ל, משא"כ באו"ה שתוהין גם על תוס' מצוה אם עושה ע"מ כו' נק' החמיץ כי אין נפקותא מאחר שתוהה אם לא הטיבו לו כו' וד"ל.

ונמצא עכ"פ מובן מכ"ז שבכל המצות, אם עושה התוספת שלהן גם ע"מ לקבל פרס מקרי צ"ג ובלבד שיקיים גם העיקר בלי שום תשלום גמול, וכמו בת"ת ללמוד כדי שישיג אח"כ פנימי' התורה כמ"ש אשרי⁶ מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו' הוי צ"ג ובלבד שילמוד פרק א' שחרית וערבית בלי שום על מנת שבזה יוצא י"ח מצות ת"ת.

ואגב נתרץ קושיות התוספת בב"ב ד"ח ע"ב ד"ה אכפי' לר"נ, וא"ת והא בפ' כ"ה אמר כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתי' כי פתוח תפתח את ידך לו וכתי' כי בגלל הדבר הזה יברכך כו', וא"ל⁷ דמעיקרא לא קשי' כלל דכך כתי' בפ' ראה פתוח תפתח כו' נתן תתן ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך כו' והיינו בגלל מה שלא ירע לבבך בתתך לו ומכיון שב"ד כופין אותו א"כ לא קיים מ"ש ולא ירע לבבך כו' ולא הוה מתן שכרה בצדה ולכן ב"ד מוזהרים עלי' לכופו וד"ל.