רג

מתלבש גם בעשי' גשמי' כנ"ל, וה"ז כנ"ל במשל חכם הגדול שא"א לזולתו להבין דבריו כ"א ע"י משל דוקא, והוא בלבד לרוב עמקות חכמתו הוא שיכול להמציא משל חיצוני, וכן משל האבוקה הגדולה המאירה למרחוק דוקא כנ"ל, וזהו הענין הנז' שמו"ס הוא מקור האורות פנימי' כי הנה כתי' ראשית¹⁵ חכמה שמחכמה ואילך הוא בחי' השתלשלות העולמות עו"ע וגם החכמה בכלל, ואמנם זהו בחי' חכמה דאצילות המלובש בכלי ונק' מוחא¹⁶ דאתפתח לל"ב שבילין שענין השביל הוא אורח להמשכה לגילוי כו' וח"ס נק' מוחא¹⁷ דשכיך ושקיט באתרי' ואינו מתפתח ומתגלה באצי', אבל מ"מ מקור החכמה הוא והוא בכלל או"פ והוא בחי' ממלא כ"ע, אבל גלגלתא מקפת על המוחין כלומר שאינה מתלבשת בבחי' גילוי פנימי ועם היותה בחי' חיצוני' אבל הוא כלי להשראת א"ס ב"ה והוא בחי' סוכ"ע ונק' בשם מקיפים.

וביאור הענין ממלא (פנימיות ועם היותה בחי' חיצוני) וסובב, הנה יובן ע"פ מ"ש בע"ח¹⁸ ששרש התהוות הכלים הוא מהכאת האורות המקיף עם הפנימי כשפגעו זע"ז, כי הנה ענין הכלים הוא רק בחי' הגבלת האורות שיהי' נתפסים ליש ודבר מה ולהיות מוגבל בעצמותם ולא להיות בבחי' ביטול והסתלקות למעלה לגמרי, כי הרי כשנאצל האור אזי מצד טבעם הי' מסתלק במאציל לגמרי כמקדם היותו כי ע"ס בלי מה, ולכן שיהי' האור נתפס ליש ודבר בפ"ע דהיינו שיהי' מציאות החכמה נראית ליש ודבר מה וזהו הנק' בחי' כלי שמקבלים האורות ועושים אותה ליש ודבר מה והיינו כלי החכמה כלי החסד כנ"ל, והתהוות זו דווקא מא"ס ב"ה הסוכ"ע כי האורות עצמן להיות נמשכין מבחי' ממכ"ע שהוא ענין הק"ו שלאחר הצמצום לכן הם באמת בלי מה דהיינו בחי' ביטול לגמרי כנר כו', כי מהארה זו דממכ"ע א"א להיות התהוות היש ודבר נפרד ממנו כ"א בדרך עו"ע וכל עלול דבוק בעילתו בטבעו כו', אלא דוקא מא"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא כל יכול יוכל להיות גם מציאות נפרד ממנו ממש שלא בדרך השתלשלות עו"ע דהיינו ע"י השפעות אור ממנו להתלבש בפנימיות המחייהו לבד, אלא כמ"ש כי¹⁹ הוא צוה ונבראו צוה בלבד ואין בזה שום התלבשות אור וחיות ממנו בפנימיותם ואעפי"כ יכול להיות חי וקים כי כל יכול הוא כנ"ל לכך יוכל להיות בחי' יש ודבר משא"כ כל עלול המקבל חיות מעילתו בפנימיות טבעו להיות דבוק בעילתו כי הוא עצם מעצמותו ואינו נפרד ממנו כו', ולכן מבואר בע"ח²⁰ שהתהוות הכלים הוא דוקא מן האור המקיף שמצחצח את הכלים והוא בחי' סוכ"ע שהוא דוקא הגורם להיות התהוות היש כו'.