קצג

דא"ס הזה נתלבש במצות מעשיות דוקא, וכמאמ' אשר קדשנו במצותיו וציונו, פי' אשר הוא בחי' תענוג שהוא קדשנו במצותיו, כי כל מצוה יש בה תענוג, והתענוג הוא המתלבש בבחי' הרצון שבמצוה. וזהו עין לא ראתה אלקים זולתך זה עדן דהיינו בחי' תענוג העליון הנ"ל, יעשה למחכה לו, ע"ד מ"ש באיוב¹¹ ואליהו חיכה את איוב בדברים, וכדפי'¹² בזהר מאן דדייק מילי דחכמתא, כי בחכ' שבתורה שהוא ההתחכמות באיכות הרצון שבמצות, מלובש אותו התענוג העליון הנ"ל, שהתענוג מלובש ברצון, והרצון בחכ', נמצא שמחכה לו זה הלומד תורה בעיון שזהו פי' דייק מילי דאורייתא, דייק דוקא דהיינו השגת החכ' דוקא, הוא הגורם ג"כ התגלות תענוג עליון הנ"ל הנק' עדן, ולכן יעשה לו אלקים מה שעין לא ראתה, שיתגלה לו התענוג עליון הנק' עדן כי הגילוי הזה הוא שיהי' לע"ל בתחה"מ, כי ע"י גילוי תענוג עליון זה דא"ס אזי גם הגוף יכול לקום ולחיות.

וזהו שבברכה אחרונה דמהרה ישמע דקאי על לע"ל, אומרים משמח חתן עם הכלה, כי הנה ישראל נקראו בשם חתן להיות שהם ממשיכים התענוג עליון, ע"י עיון התורה וכמו שמתענוג הגשמי, בזווג דו"נ, נעשה הולדה מטפה המתהוה מזה, כך גם ע"י המשכת תענוג עליון הנ"ל נעשה הולדת נשמות כו', והתורה נק' כלה שהיא הכלי להמשכת וגילוי התענוג עליון בתוכה. וז"ש בתולות¹³ אחרי' ריעותיה מובאות לרקמות, וכמארז"ל ועלמות¹⁴ אלו הלכות כו', וגם הכלה¹⁵ אותיות הלכה ולכן נק' התורה ברית ע"ש המשכת התענוג בתורה, וע"ד מארז"ל אין¹⁶ האשה כורתת ברית כו'. ובבחי' זו נא' משמח חתן עם הכלה, פי' שעם הכלה הוא משמח את החתן, כי הגם שישראל הם ממשיכים התענוג עליון הנ"ל אבל מאחר שהמשכה הוא ע"י העיון בתורה דוקא, א"כ הרי החתן שהוא בחי' הישראל מקבל שמחה זו ותענוג זה, מהכלה דוקא שהיא התורה כנ"ל. ואמנם יש עוד בחי' שנית בענין לימוד התורה, והוא כענין קורא בתורה, דהיינו שלא בעיון בדקדוק טעמי התורה, והשגת עמקות החכמה, אלא בקריאה בלבד, וכמ"ש והגית¹⁷ בו יומם ולילה, והוא רק מצות דיבור האותיות, הנה גם עי"ז ממשיכים גילוי אלקותו ית' שזהו פי' קורא בתורה כמו הקורא את המלך להיות פונה אליו כו', והיינו ע"י הדיבור דוקא, כי מלכות¹⁸ פה תושבע"פ קרינן לה