קפג

שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל כו', וזהו וצדקה תהי' לנו כו' שבחי' צדקה העליונה שהשפיל בעל הרצון א"ע בתו"מ תהי' לנו כי נשמור כו' כי כל מצותיו רק צדקה וחסד כו' וד"ל. ועוד ראי' לזה ממה שנאמר אם¹⁰⁸ צדקת מה תתן לו כו' הרי גם בקיום רצונו במצות מה תתן לו כי הרי בחי' צמצום גדול הוא לגבי בעל הרצון ואין בזה תוס' עילוי לגבי בעל הרצון עצמו מאחר שאין זה הצמצום רק מפני בחי' צדקה וחסד לגבי המקבלי' בלבד אבל לא לגבי עצמותו ממש וזהו מה תתן לו כו' וד"ל. והיינו בחי' ב' כתרים למעלה א' בחי' ביטול עצמותו שמניח א"ע כבי' להיות לו רצון בתו"מ והב' בחי' גילוי רצונו בתו"מ, והיינו א' כנגד נעשה בחי' ביטול עצמי דכנ"י מלמטה למעלה והב' כנגד נשמע בחי' ביטול הב' לבחי' רצה"ע שעי"ז מתגלה הרצון ממקורו כו' כנ"ל וד"ל. וזהו בעטרה שעטרה לו אמו זו היא כנ"י מלמטה למעלה במ"ש נעשה לנשמע שעשו לו כבי' ב' כתרים כו' ובעטרה היינו כתר הא' דהקדימו נעשה לנשמע עטרה לו אמו בחי' כתר הב' כי הא בהא תלי' וד"ל.

אך הנה מעתה י"ל מ"ש בעטרה כו' ביום חתונתו זו מ"ת דוקא ואם מפני שהקדימו נעשה לנשמע אין זה משום טעם דמ"ת עצמה רק מה שהקדימו ישראל קודם מ"ת נעשה לנשמע כנ"ל. אך הענין הוא דכתיב תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק, הרי מה שאמרתך צדק וחסד מבעל הרצון הוא ע"י שתען לשוני אמרתך דוקא שהוא ע"י עסק התורה דוקא כנ"ל שהעטרה שעטרה לו אמו נעשה מאותיות התורה דוקא שנק' אבנים טובות המאירו' כו', ולכאורה אין זה מובן דהלא אורייתא¹⁰⁹ רק מח"ע נפקת ואיך ביכולתה להמשיך בחי' צדקה וחסד זה דמצות מבעל הרצון כו'. אמנם הנה הגם שנאמר זאת¹¹⁰ התורה אדם שהתורה בבחי' אדם¹¹¹ שם מ"ה דחכ' היינו רק דאוריי' מח"ע נפקת כו' אבל¹¹² שרשה ויסודה היא מבחי' עצמות המאציל שלמעלה מבחי' אדם כמ"ש כי¹¹³ לא אדם הוא כו' דהיינו שרק בחי' יציאתה מן ההעלם לגילוי הוא מן החכ' אבל שרשה העצמי הרי נאמר ואהי'¹¹⁴ אצלו אמון כו', והענין הוא דכתיב וממדבר¹¹⁵ מתנה שהתורה נתנה במתנה מבחי' מדבר דוקא שהוא בחי' ומדריגה עליונה למעלה מבחי' אדם כמו במדבר גשמי דכתיב בי' אשר¹¹⁶ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם שאין שם ישיבה לאיש ואדם כלל להיותו למעלה מבחי' אדם לפי ששורש בחי' אדם הוא רק מבחי' החכ' ולמטה (שהרי אנו רואים באדם התחתון שעיקר בחי' אדם