קפב

הוא בטל ולא לבעל הרצון כו'), ומבחי' כתר דנעשה נמשך בחי' כתר דנשמע דוקא, דהיינו שתחילה צריך להיות ביטול עצמי לבעל הרצון כמו ביטול דנעשה ואח"כ ממילא יבא ביטול הב' דנשמע לרצון הגלוי בדיבור בד"ת כנ"ל כי רוח¹⁰⁴ אייתי רוח ואמשיך כו' דהיינו שבחי' ביטול דבחי' נעשה הוא בבחי' העלאה דרצוא להבטל מכל וכל ולהכלל בבחי' עצמות אא"ס בעל הרצון דוקא ואז יומשך בחי' המשכה דנשמע שהוא קבלת הרצון הבא בגילוי כו' וד"ל. וזהו שאמרז"ל כל¹⁰⁵ האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, פי' אין לי דוקא דהיינו שאין לו אלא בחי' ביטול הב' דנשמע בקבלת הרצון וחכמה שבתורה הבא בדיבור כנ"ל ואינו חפץ בביטול העצמי שקודם השמיעה שהוא לבעל הרצון שהוא בחי' מקור ההיולי וכללי לבחי' ביטול הב' דנשמע כנ"ל אז אפילו תורה אין לו, אין לו דייקא שאפי' בחי' ביטול זה דנשמע בדברו בד"ת גם אין לו כלל דהיינו שאין לתורה זו שהוא דבר ה' וגילוי רצונו וחכמתו שייכה אליו כלל ואין לה חיבור וקשר בנפשו כלל, וזהו אפי' תורה אין לו להיות שאין לתורה זו שאומר בפיו מקור מוצא מעצמות אא"ס שנק' בעל הרצון, כי אין התורה נמשכת מעצמות אא"ס רק ע"י בחי' ביטול העצמי דנעשה שקודם לביטול דשמיעה שהוא לבעל הרצון שממנו נמשך בחי' ונשמע, כי רוח אייתי רוח כו' ואם אין העלאה אין המשכה כו' כידוע וד"ל.

והנה כמו שאמר דמה"ש כתרו ב' כתרים על כאו"א מישראל מטעם הנ"ל כמו"כ נמשך בחי' כתרים הללו בראשו של הקב"ה א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ע"ד הנ"ל בבחי' ב' מיני ביטול דכנ"י מלמטה למעלה כך מלמעלה למטה בחי' כתר הא' (שנק' כתר שבכתר) הוא בחי' ביטול עצמו' רצונו ית' כבי' שמבטל א"ע כדי להשפיל א"ע להיות לו רצון בגילוי שבחי' ביטול זה העצמי כבי' גורם בחי' המשכת גילוי הרצון שבתו"מ מבעל הרצון עצמו כי בעהר"צ עצמו הרי עצם הרצון ג"כ כלול בעצמותו ממש בבחי' א"ס ואין תכלית וכאשר בא רצונו בתו"מ הרי זה בחי' צמצום עצמותו מאד רק כי חפץ חסד הוא להחיות רוח שפלים להיות מקור לעולמות ע"כ המשיך צמצום הראשון בתו"מ. וראי' לדבר זה מה שמצינו שכל¹⁰⁶ המצות נק' בשם צדקה וחסד כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור כו' וכן אמר תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק הרי כל מצותיו ורצונותיו אינו רק בחי' צדק וחסד ולכאורה אין זה מובן מהו ענין החסד וצדק בגילוי רצון במצות, אך מפני שבעל הרצון הוא רם ונשא הגבה למעלה מבחי' רצון זה המלובש במצות ולא צמצם א"ע כ"כ רק מפני כי חפץ חסד הוא כדי להיטיב לברואיו עי"ז כמארז"ל רצה¹⁰⁷ הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תו"מ