קנח

כתיב כי מחה אמחה

כתיב ¹ כי² מחה אמחה את זכר עמלק ולהלן הוא אומר מחה³ תמחה את זכר עמלק, הענין הוא כי הנה כתיב ראשית⁴ גוים עמלק. וביאור הדבר הנה נודע שיש באדם נרנח"י, נשמה היא בינה, נשמת⁵ שדי תבינם, היא ההתבוננות שבנפש המשכלת ומתבוננת בגדולת א"ס ב"ה איך דכולא קמי' כלא ממש חשיבא ואין ערוך אליו אפי' כטפה מן הים, אך וגם שהמים מים הוא מסוג אחד, משא"כ אליו ית' אין ערוך ויחוס כלל דלית⁶ מחשבה תפיסא בי' כלל, ורוח הוא בחי' התפעלות הנפש ע"י הזכרת שירים ושבחים של מקום מעשה ידיו הרבים ועצומים כי הוא אבינו וחיינו האמיתי, אשר אלו וכיוצא כאלו מעוררים את הנפש באהבה טבעית ומסותרת שבה, ונפש היא הסכמת הלב לילך בדרך טובים ולקבל עליו עומ"ש בסור מרע ועשה טוב בפועל ממש, אבל חיה יחידה היא בחי' חכ' שבנפש שהיא למעלה מעלה מבחי' בינה שהיא ההשגה בטעם ודעת המושג ומובן משא"כ בחי' חכמה כח מה היא למעלה מהשגה בטעם ודעת רק היא שמאין תמצא וכלולה בבחי' אין ממש והיא כמעט היפוך מן הבינה שהיא ההשגה שההשגה בגדלות א"ס ב"ה הוא בחי' יש ודבר שמשיג ומבין בשכלו וכמ"ש להנחיל⁷ אוהבי יש וגם לפי שהוא מלובש ביש גשמי לכך צריך להתבונן בשכלו שגם שכלו ישיג גדולתו ית' משא"כ בחי' חכמה הוא בחי' ביטול באא"ס שבאמת כולא קמי' כלא חשיב ואין צריך להתבונן בשכלו ורוח בינתו להעמיק דעתו בזה להתבטל אליו ית' כי ממילא ומעצמו נמשך לו בחי' ביטול בבחי' ראי' חושית והוא בחי' יחוד באא"ס ב"ה ששורה ומתגלה יחוד עליון בנפשו ממש.

והנה זלעו"ז עשה אלקי' וכנגד נר"ן יש ע'⁸ אומות, ההתבוננות הוא דווקא בישותו וגסותו וכבוד עשרו, וכן ההתפעלות והסכמה בגמר דבריו ומעשיו הוא רק למשוך אחר גופו שע"ז נאמר וכרות⁹ עמו הברית לתת את ארץ הכנעני והחיתי כו' והיינו בחי' ההתבוננות שמפני שבאמת אתה¹⁰ הוא ה' לבדך אלא אתה