קמא

בחי' סובב כנ"ל אמנם בחי' המשכה זאת הוא דוקא בבחי' ממכ"ע שזהו שורש ענין המצות מעשיות שבא בבחי' עשי' ממש כמ"ש היום לעשותם דוקא כנ"ל.

ויש להקדים תחלה בתוס' ביאור שורש ענין סובב וממלא וכל פרטי עניניו שבהם דהנה ידוע בביאור ענין בחי' ממכ"ע שהוא בחי' ירידת האור האלקי הבא בבחי' צמצום והסתר מעילה לעלול בהשתל' רבות ועי"ז נתהוו ריבוי הצמצומי' כ"כ בצמצום אחר צמצום בג' עולמות בי"ע עד שנתמעט האור בתכלית להיות רק התהוות צמצום חיות הנבראי' היותר אחרונים שהן כמו גידול דצ"ח ממזלות כמו אין⁵ לך עשב מלמטה שאין כו'. ושורש הדברים הוא לפי שגם בראשית ירידת והמשכת השפע לבא בבחי' ממכ"ע הנה הוא בא בבחי' השתלשלות עו"ע שבהכרח שמתמעט האור ומתצמצם ומתעלם בעילה טרם שנתהוה ממנו העלול ועד"ז הולך ומתמעט האור בהשתלשלות מעילה לעלול בריבוי ירידות והמשכות מעילה לעלול עד בחי' מיעוט וצמצום היותר אחרון שבסוף העשי' כמו וממגד⁶ תבואת שמש כו', ולהבין ביאור ענין המיעוט והצמצום שבעילה כשמשפיע אל העלול הנה אנו רואים התהוות המדות מהשכל שנק' עו"ע כמו מדת החסד שמתהוה ונולד מן השכל ונק' השכל עילה והחסד עלול, והגם שאנו רואים שהחסד הוא מהות אחר נבדל לגמרי ממהות ומציאות השכל עד שנחשב התפעלות החסד בלב בערך גשמי' לגבי מהות אור השכל שבמוח הרוחני' כו' הנה מ"מ הרי אנו רואי' שיש ערך והשתוות לחסד שבלב עם השכל שבמוח שהרי ידוע שכל מי ששכלו גדול גם מדת חסדו גדול יותר וכל ששכלו קטן גם מדת חסדו קטן וכמ"ש לפי⁷ שכלו יהולל איש כו' שהרי התינוק יש בו אכזריות יותר והגדול יש בו בחי' רחמי' וחסדי' יותר, והיותר גדול בחכ' או בדעת הוא חסדן בטבע יותר (ולא מצד טבע הלב אלא מצד טבע המוח לפי שכלי מוחו רחבים לפי רוחב שכלו כו', ע"כ טבעו נוטה כלפי חסד ביותר והמוח שליט על הלב להטותו כפי טבע המוח גם שטבע הלב אכזרים היפוך המוח, וזהו ההפרש ניכר באדם מקטנותו לגדלותו וכן מקטן הדעת לגדול הדעת כו') וכמ"ש⁸ במ"א בענין אבינו אב הרחמן כו' ואור אבא מקור החסדי' כו' וכמו שהאב רחמן כו', ולפי הנראה בזה הרי יש בהכרח מבחי' החכ' ממש בחסד עד שלפי גודל השכל כך גודל החסד כו' וא"כ למה בהולד החסד מן השכל הוא בא בשינוי המהות כנ"ל אלא בהכרח לומר שכל עילה מתצמצמת בעצמותה טרם שיתהוה העלול גם שהעלול בא מבחי' עצם העילה, אבל להיות מהות בפ"ע הוא בא בשינוי המהות, וכאשר עדיין העלול כלול בהעילה ה"ה במהות העילה אך ביציאתו להיות דבר בפ"ע אזי מתעלם העילה ואין בהעלול רק בחי' היותר אחרונה שבעילה לאחר שנתצמצם ונתעלם בעצמו אבל מ"מ העלול הוא מעין העילה ויש מבחי' עצם העילה בהעלול רק שהוא שם בבחי' ההעלם