צו

מא"ס ב"ה הכל יכול כנ"ל. וכמ"כ הוא ההפרש בין תלמוד ומשנה כו' לקבלה, כי הנה כל בחי' הנגלה אף המשנה שלא נתלבשה בעשי' גשמיות שהרי עיקר מצות קריאתה בפה הוא, ואפי' התלמוד שהוא רק טעמי ההלכות מ"ט דר' פלוני כו' מ"מ בכלל עשי' יחשבו לגבי הקבלה לפי שהם סובבים על עשי' שהרי גם הטעם הוא טעם של העשי' למה יהי' הקרבן כך עד"מ או שיהי' מעשה החושן ואפוד כך וכך. משא"כ הקבלה הוא בחי' רוחנית הטעמי' של המצות דהיינו כמו שהן למעלה בבחי' אצילות ואינו שייך לעשי' כלל. וזהו שקבלה באצי', אף שגם קבלה ירדה בזה העולם כנ"ל היינו רק בחי' ידיעת המציאות בלבד (לאיתני' אשר בארץ המה כרשב"י ע"ה ודוגמתו כהאריז"ל כו') כנ"ל בענין ההפרש בין מקובלים לנביאים כו' שהרי מהות הטעם של המצוה כמו שהוא באצי' אינו מושג. משא"כ בתורה הנגלות לנו שמהות הרצון עליון שנתלבש בעשי' גשמיות מושג לנו שנודע שכך רצונו בעשיית מעשה המצוה זו הגשמית כו'. ואמנם באמת שרשן למעלה מקבלה דהיינו בבחי' רצון העליון שלמעלה מהאצי' לכן יכלו לירד ולישפל בבי"ע שהוא בחי' גשמי' יחשב לגבי אצי' כנ"ל.

ד. אך הנה בשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש, ר"ת קבלה כי בשבת הוא בחי' עליות העולמות וכמ"ש ויכולו²⁸ השמים מל' ותכל נפש דוד, שהוגבהו ונתעלו בחי' שמים וארץ בבחי' תענוג ע"י שראה כל אשר עשה והנה טוב מאד, עד"מ האדם העוסק באיזה מלאכה כמו ציור וכתב וכיוצא ששכלו ומדותיו נשפלים ומתלבשים בזו המלאכה ולאחר שפוסק מעשות ונח אזי אות' המלאכה מתעלי' לכלל תענוג להיות מתענג ממנה. וזהו ענין ג"פ הבו עליית ג' עולמות בי"ע בבחי' אצילות ממש. וזהו ענין בהדרת קדש א"ת²⁹ בהדרת אלא בחרדת בחי' נורא הוא בחי' ת"ת הנק' הדר וקדש הוא בחי' אצי' כי בכללות העולמות אצי' הוא חכמה יוד דש' הוי' וכו', והיינו בחי' חרדה וביטול בהתכללותם באצי' ואזי השתחוו לה' ר"ת קבלה כי בבחי' אצי' הוא ממש השגת המהות דקבלה וגם נודע דקבלה בת"ת.

ומזמור לתודה הריעו לה', אומרי' בחול, כי הנה ענין התודה שמודה לאלקות ע"י דבר שראה בו גילוי אלקותו ית' בביטול היש לאין גשמיות לרוחני' כגון ארבעה³⁰ צריכי' להודות יורדי הים המה³¹ ראו מעשי ה' יעלו שמי' ירדו תהומות, ויעמד רוח סערה ותרומם גליו ואח"כ תקום סערה לדממה ויחשו גליהם, וכן חולה שהי' מושכב על מטתו באין כח כשמתרפא ומחליף כח. אך כ"ז הוא ביטול היש על מצבו ומעמדו באשר הוא שם על מקומו ששם הוא ג"כ בטל לרוחני', כמו מי הים