צה

מהות' בלבד²⁴ רק שיודע שהם נמצאי' בלבד. ועד"ז ענין הנבוא' הוא תפיס' מהות ועצמו' הדבר הנראה לו ובזה יש חלוקות ישעי' ראה והשיג כך ויחזקאל כך כנ"ל.

ג. ועתה יובן ענין מקרא בעשי' כו' עד קבלה באצילות. כי הנה כתי' בראשי'²⁵ ברא אלקי' את השמים ואת הארץ וכתי' ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים והכריעו רז"ל במחשבה ארץ קדמה כו'. כי יש ב' בחי' ממכ"ע וסכ"ע, והנה ממכ"ע הוא בחי' השתלשלות עילה ועלול והכל ברוחני' אבל להיות התהוות עשי' גשמיות א"א להיות כלל עפ"י השתלשלות שאין ערוך גשמיות לרוחניות אלא מא"ס ב"ה דוקא הסוכ"ע שהוא כל יכול, פי' כי הרי נז"ל שגם התהוות החכמה מא"ס ב"ה הוא ע"י צמצום רב ועצום א"כ קמי' ית' שוה להיות מהוה דומם גשמי כמו שמהוה החכמה ששניהם אינן ערוך אצלו ית' בשוה. וזהו שבמחשב"ה שהוא בחי' סוכ"ע ארץ קדמה, ולכן ג"כ גבי ארץ נאמר הוי' אלקי' וגבי שמים לא נאמר הוי' רק אלקים בלבד שהוא ממכ"ע וכמ"ש בחכמה²⁶ יסד ארץ משא"כ שמים הוא כונן בתבונה כו'. ולכן מקרא בעשי', מקרא דוקא ששרשו שבאצי' הוא למעלה מעלה ממשנה ומתלמוד כו' יכול להתלבש למטה בבחי' עשי' גשמיות עד שנק' תשב"כ בדיו ע"ג קלף גשמי וכל קדושתה נשפל בבחי' עשיה דוקא שעיקר הקפידא הוא על ציור והידור האותיות הגשמיים כו'. ועוד טעם למה שנשפל בבחי' מעשה כתב גשמי ולא כתשבע"פ בדיבור משום שצ"ל בה תגין וטעמים שהם אותן סתרי' דאורייתא שא"א לפרשן בפה אלא לחכימא ברמיזא שהן התגי' והטעמי' שרומזי' לעניני' פלאים כידוע. אבל משנה ביצירה שלא יכלה להתלבש כ"כ למטה בעשיה גשמיות אלא ביצירה (שהוא ממוצע בין בריאה שהוא תכלית הרוחני' לעשי' הגשמיו') והיינו בחי' הדבור שכלול מרוחני' וגשמיות כי הרי כ"ב אותיות הן עצמן רוחני' ונמשכי' מהחכמה (פי' קדמות השכל שלמעלה מהשכל המושג) ומתלבשי' בקול היוצא מהבל הלב שהוא גשמי כו'. ותלמוד בבריאה שא"א לו כלל להתלבש בשום בחי' גשמיות אלא ברוחני' בלבד והוא עולם הבריאה דאימא²⁷ עילא' מקננא בכורסייא והוא עד"מ למטה בחי' השכל שאינו מעורב משום בחי' גשמיות כמו הדיבור מ"ט דר' כו' אבל קבלה באצילות. כי הנה ג' עולמות בי"ע אף שבדרך פרט נחלקי' לג' בחי' חלוקות כנ"ל אבל לגבי אצי' כולם הם בחי' יש ואצי' בלבד הוא אלקות ושבו הוא בחי' השתלשלות מחכמה לבינה ומבינה למדות וממדות בדיבור כמשל באדם שמהשכל נמשכי' המדות וממדו' למחשבה או משכל למחשבה וממחשבה למדות כו' הכל בבחי' עילה ועלול, אבל להיות אפי' התהוות עולם הבריא' א"א להיות בבחי' השתלשלו' שהרי הוא בחי' יש וא"א להיות מתהוה מאצי' כמו שא"א להיות התהוות גשמיות מרוחני' כו' אלא דוקא