צד

לזולתו ומרגיש אותו וכן הקפדן מקפדנותו שהוא טבע מדת הדין והגבורה המוטבע בלבו, ועכ"ז אינו מכיר מהות החסד איך ומה הוא וכן מהות הקפדנות. וכעד"ז במחשב' יובן ביותר מאשר אנו רואי' שיזכור האדם איזו שכל וסברא שלמדה כבר כמה שנים ולא עלתה על מוחו בינתיים רק אח"כ בעיונו בהלכה יזכור אותו השכל, וא"כ מוכרח שהי' הדבר גם עד הנה טמון בשכלו, והלא האדם אינו מרגיש מזה כלל, והיינו לפי שהשכל אינו דבר יש אלא רוחני ואינו משיג מהותו, ולכן אין כל אדם יכול להשיג איכות ומהות השכל, שאנו רואי' זה חכם וזה טפש, אף ששניהם יש להם מוח גשמי, רק החסרון הוא מצד כח החכמ' הרוחנית, ואין גוף גשמי יכול להשיג מהות רוחני, רק שידע מציאותן שידע בבירור שהוא חכם או שזה סכל, אבל לא יכיר מהות חכמ' זו שבו. ומ"ש ב'²⁰ רוחות מספרות זע"ז הוא לאחר פרידת' מהגוף אזי רוחני משיג רוחני זולתו, משא"כ גוף גשמי אפי' רוחני' שבו אינו משיג רק מציאותו ולא מהותו.

וכך יובן שזהו ההפרש בין נביאים למקובלים, שזה א"צ לפנים שידע מרע"ה כל הרזי דרזין שבאד"ר אבל מ"מ נבואתו הי' רק בבריא', פי' בבחי' השגת המהות, שמה שידעו המקובלי' ואפי' רשב"י ע"ה היינו רק ידיעת המציאו' בלבד שידע שיש בחי' חכים²¹ ולא בחכמ' ידיעא אבל לא השיג מהו' חכמ' מהו, וא"א כלל לאנושי להשיג זאת כי הרי מקור התהוות שכל אנושי הוא רק בבחי' יש מאין מכלים דעשי', ועשי' לגבי יצי' אין ערוך כו' עד מבריאה לאצי', רק שע"י פרסות שהוא צמצומי' והעלמי' רבי' שמתצמצם אור ושפע החכמ' דאצי' מתהוה ממנה חכמ' אנושי', ולכן לא בחכמ' ידיעא כלל וא"כ הרי א"א להשיג בחכמ' שלמטה חכמה עליונ' ית' רק מציאות' בלבד. ועד"ז השיג הרשב"י ע"ה מה שהשיג בבחי' אצי' ולמעלה מהאצי', וכל אלה לא נפלאו גם ממרע"ה ופשיטא הוא, אבל מ"ש שמרע"ה הית' נבואתו רק בעולם הבריאה היינו בחי' השגת המהות, שבעולם הבריא' השיג מהות אותו העולם ממש, וכזה השיג ישעי' ג"כ בבריא', וז"ש שרפי'²² עומדים כו' שהם בבריא' אבל למטה ממשה כנ"ל, ויחזקאל ביצי' כו'. והוא עד"מ כמו בחי' הדבור שבאדם שמשיג האדם מציאותו ומהותו לפי שהוא בערכו להיות מושג מחמת שהוא גשמי כמוהו, כי הגם שכ"ב האותיות הם מהנפש כידוע דאע"פ שאחה"ע²³ יוצאי' מהגרון כו' היינו שאותיות אחה"ע יוצאי' מן הנפש ומכים בגרון ועושים בו הקול וכן בומ"ף בשפתים כו' ואותיו' שבנפש הם רוחניים, אין הכוונה שגשם האותיות הוא מהנפש כי גשם האותיות הוא הקול שהוא גשמי רק שכ"ב אותיות הנפש מתלבשים בו, אחה"ע מתלבשי' בקול שבגרון כו'. ולהיות כי יש להם עכ"פ חומר גשמי לכן נתפסים במהותם ממש להאדם שהרי המדבר מרגיש מהות קול הדברים שמוציא מפיו ואינן כמו המדות והשכל שבו שאינו מכיר ותופס