פט

ומ"ש¹⁰⁰ שהפרה רוצה להניק כו' היינו כאשר אין צריך לקבל שפע לעצמו, כי כבר שלם הוא בעצמו ולא עוד אלא שיש בו בחי' תוס' יותר מכפי הכלי שלו כענין אגברו¹⁰¹ חמרא אדרדקי כי היכא כו', כמשל חבית המלאה ביותר שאז ישפוך ממנה לחוץ, וכך כל נובלות שפע הוא מיתרון האור שבמשפיע דוקא וכמ"ש¹⁰² בע"ח שכל זיווג צריך שיומשך תחלה בחי' תוס' מוחין כו', וכמ"כ בנוק' בחי' המקבל יש בתולות שאינן ראויות לכלי קיבול ואין בהם תשוקה לקבל רק כאשר הגיע לפירקה בבחי' תוס' ג"כ והוא ענין הסימנים סימן התחתון והעליון כו' וכמ"ש והנה¹⁰³ עתך עת דודים שערך צמח כו'. וזהו שהשלום שלו לחבר את המשפיע והמקבל בשביל היחוד שעוזר למשפיע להיות לו תוס' אור כדי שירצה לירד ולהשפיע למקבל, וכן עוזר למקבל שיהי' בה הכנת כלי הקיבול.

וזהו שחורה אני בבחי' הגבורות שעושי' לה בחי' בית קיבול להתייחד, ובזה נק' נאוה יותר מבנות ירושלים שהן עלמות שאינן ראויות ליחוד שהם בחי' אותיות הפשוטים (כמו ענין הנה¹⁰⁴ העלמה הרה הנזכר במ"א). וזהו כאהלי קדר להיות בבחי' תוס' אור בתוקף גדול ואח"כ כיריעות שלמה בחי' המקיפים העליונים שמחברים המשפיע אל המקבל ונותנים בהם כח ליחוד וזיווג כו' כנ"ל וד"ל. וכמ"ש¹⁰⁵ במ"א בענין החופה כו', וכמ"ש¹⁰⁶ אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנו"ן כו', וכמ"ש¹⁰⁷ בביאורים הראשונים כו' וד"ל.